היסטוריית רופא: ד"ר אברהם טולדו – חוסר יכולת או רשלנות חמורה במילוי תפקידו

צו לפי סעיף 45 לפקודת רופאי השיניים (נוסח חדש) תשלייט- 1979

קובלנה מתוקנת שהוגשה נגד דייר אברהם טולדו, רופא שיניים (להלן הנקבל) מיחסת לו חוסר יכולת
או רשלנות חמורה במילוי תפקידו, שהן עבירות משמעת לפי האמור בסעיף 45(3) לפקודת רופאי
השיניים (נוסח חדש) תשלייט- 1979 (להלן הפקודה).

התשתית העובדתית לעבירה המיוחסת לנקבל היא זניחתו של מטופל, לאחר שעקר לו שן. הנקבל ידע
שהמטופל סובל מבעיות קרישה, ואולם לא המתין עד להפסקת הדימום במקום הטפול. 15 דקות
לאחר העקירה עזב את מרפאת אוניברסיטת חיפה, בו נעשה הטיפול, תוך שהוא מורה לעובדת
המרפאה לשחרר את המטופל לאחר שהדימום ייפסק.

הדימום לא פסק, המצב הידרדר, המטופל הובהל לביים, שם ניתנו לו טיפולים שונים, הוא אושפז
למשך שלושה ימים ואז שוחרר לביתו.

להשלמת התמונה אוסיף שהמטופל טופל ע"י הנקבל בעבר, במרפאתו במקום אחר. באותה מרפאה
היה לו תיק, ואולם לא התיק ולא פרטיו היו לנגד עיני הנקבל בעת מתן הטפול. הנקבל סבר שראוי
ליתן למטופל טפול דחוף נוכח כאבים מהם סבל, ונוכח צילום שנעשה והראה שאין מנוס מעקירת
השן.

משהוגשה הקובלנה מינה שר הבריאות ועדה, כמצוות הפקודה. על זו הוטל לאפשר לנקבל לשטוח
בפניה את תגובתו לקובלנה וכן להמליץ לשר הבריאות מה ייעשה בנקבל.

קודם לקובלנה המתוקנת הוגשה נגד הנקבל קובלנה אחרת שתוקנה כאמור. ביו לבין חלפו כשנתיים
וחצי, ועד לסיום עבודת הועדה חלפו עוד כ-4 חודשים. הארוע עצמו היה ב- 4.6.03, כך שמעת האירוע

ועד היום חלפו שמונה שנים.

ובמסגרתו הוצע
הקובל והנקבל הגיעו בפני הועדה להסדר טעון שבמסגרתו הודה הנקבל במיוחס
לוועדה להמליץ בפני שר הבריאות להסתפק בעונש משמעתי של נזיפה בלבד.

סמכויות הענישה המשמעתית של שר הבריאות הואצלו אלי, ובעקבות כך הועבר אלי דו"ח הועדה
הנושא תאריך של 7.5.2011.

הועדה אימצה את ההמלצה המשותפת של שני הצדדים הרשיעה את הנקבל במיוחס לו והמליצה לשר
להסתפק בנזיפה. הועדה הדגישה בדויים שהוגש על ידה את חומרת הרשלנות שהתבטאה בהיעדר

PAGE

To:5657793

ATMJGW MEQJPATIT

ניתן היום

000000000

נוכחות בטרם פסק הדימום חרף בעיתיות בקרישת דם ממנה סבל המטופל. יש לציין שבנוסף לכן
נית הטיפול במטופל מבלי שהיה במרפאה תיק רפואי שלו. מנגד נתנה הועדה משקל נכבד לזמן הרב
שחלף מאז האירוע להיות הנקבל מנהל המרפאה שיש לו המלצות, ולהעדר הרשעות בעבירות

משמעת,

חלוף הזמן הוא אכן גורם שיש להביאו בחשבון וליתן לו משקל. כשאליו מצטרפת העובדה שהמטופל
לא הושלך חלילה לרחוב, אלא הייתה עין שתעקוב אחריו, ושהטפול עצמו היה דחוף. אי אפשר לומר
שהמלצת הועדה איננה נמצאת במתחם הסבירות. הדברים נכונים שבעתיים כשהכלל הוא שבהעדר

סיבות מיוחדות, אל לו לשר להתערב בהמלצות ועדות משמעת, ששניים מחבריה הם רופאים.

אני מאשר את המלצת הועדה, ונוזף בנקבל ומורה כי נזיפה זו תירשם בתיקו.

28.6.11

ES-TLN-C011 00:13 Fromn:
27/06/2011 17:13

נשיא (בדימוס) של ביהמ"ש המחוזי בירושלים