בפני:
השופט (בדימוס) אמנון סטרשנוב
המשנה למנכ"ל משרד הבריאות
ע"י ב"כ – עו"ד יונתן ברג
ד"ר עוזי נסים
ע"י ב"כ – עו"ד חדוה לוין
העובדות
בעניין שבין:
לבין:
החלטה
החלטה 13-13
הקובל
הנקבל
1. בתקופה הרלוונטית בשנת 2008, היה הנקבל, ד"ר עוזי נסים (להלן – הנקבל או ד"ר נסים), רופא
מומחה בניורולוגיה, ושימש ככונן במחלקה הנוירוכירורגית במרכז הרפואי ע"ש שיבא (להלן – בית
החולים).
ביום 23.8.2008 הגיע מר
(להלן – החולה) לחדר המיון בבית החולים, כשהוא סובל מכאבי
ראש עזים. לחולה בוצעו בדיקות .C.T וכן MRI, אשר הדגימו "קברנומה שדיממה לתוך המוח
המצחי…". בעקבות הממצאים הללו, אושפז המנוח לשלושה ימים במחלק הנוירוכירורגית (להלן –
המחלקה), והוחלט על ניתוח שיבוצע ביום 21.9.08. החולה שוחרר לביתו. ביום 27.8 שב החולה
לביה"ח בשל החמרה בכאבי הראש, אך משלא נמצא שינוי מהותי במצבו, הוא שוחרר לביתו.
ביום 29.8.08 שב החולה בשלישית לבית החולים עקב הקאות וכאבי ראש עזים, והוא אושפז
במחלקה. הנקבל היה כונן אותה עת, וקיבל דיווח מהרופא התורן, ד"ר זולי, בדבר מצבו של החולה.
הנקבל לא הגיע למחלקה לבדוק את החולה.
בעקבות הדרדרות במצבו של החולה, שב ד"ר זוילי ודיווח לנקבל על מצבו של החולה, אך הוא לא הגיע
לבית החולים לבדוק את החולה, והסתפק בדיווח טלפוני ובהוראה להמשיך במעקב ביחידת טיפול נמרץ
וטיפול תרופתי.
3. ביום 30.8.13 הגיע הנקבל למחלקה, ואזי הוחלט על ניתוח דחוף של החולה. מצבו של החולה הדרדר
לאחר הניתוח, והוא נפטר למחרת היום.
הקובלנה
4. בתאריך 6.6.2012 הגיש המשנה למנכ"ל משרד הבריאות, ד"ר בועז לב, קובלנה כנגד ד"ר נסים, על
כך שבהתנהגותו המפורטת לעיל, הוא התנהג בדרך שאינה הולמת רופא מורשה וגילה רשלנות חמורה,
כאמור בסעיף 41(1) ו- (3) לפקודת הרופאים [נוסח חדש] תשל"ו-1976, בכך:
"שהוא לא בא לבדוק את המנוח והסתפק בדיווחים של הרופא התורן ומתן הוראות
טלפוניות בלבד… בכך נמנעה התייחסות יעילה לבעיות של המנוח ונשללה ממנו האפשרות
לטיפול שהיה יכול למנוע את המהלך הטראגי, כגון טיפול כירורגי דחוף או לפחות ניקוז".
דו"ח ועדת המשמעת
5. בעקבות הגשת הקובלנה, התמנתה ועדת משמעת לדון בעניינו של הנקבל, בהרכב פרופ' ז'ק מישל –
יו"ר, פרופ' יחזקאל זליגמן ועו"ד משה ארד חברים. הנקבל הודה בפני הוועדה במיוחס לו בכתב
הקובלנה, וב"כ הצדדים הגיעו להסדר טיעון ולפיו, יושת על הנקבל אמצעי משמעת של התליית רישיון
למשך חדשיים (2).
–
בעוד ב"כ הקובל מדגיש את חומרת התנהגותו של הנקבל, אשר לא שעה לקריאות הרופא התורן ולא בא
לבדוק את החולה, על אף ההדרדרות במצבו, עמדה ב"כ הנקבל על הנסיבות המקילות בפרשה, שעיקרן:
הוא משלם למעשה לבדו על "חטאי המערכת" כולה; הזמן הרב שחלף מאז הארוע, כארבע שנים וחצי;
מכתבי התודה וההערכה שקיבל הנקבל ממטופלים ומשפחותיהם במהלך עבודתו; הודאתו באשמה והבעת
חרטה מצדו.
6. לאחר שיקול מכלול נסיבות המקרה, הגיעה הוועדה למסקנה כי:
"אנו סבורים כי המיוחס לנקבל ואשר הודה בו, חמור ביותר ומחייב אמצעי משמעת
חמורים מאלה שהוסכם עליהם בין הצדדים. נראה לנו כי כונן, ובמיוחד במעמדו ובמקצועו
של הנקבל, היה אמור להתייצב מיידית במחלקה ולבדוק את החולה. אין בכך כדי לקבוע כי
התוצאה הטרגית נגרמה בשל התנהגות הנקבל, אך יש בודאי רשלנות חמורה מצד הנקבל,
המחייבת אמצעי משמעת המתאימים לחומרת המעשה או המחדל של הנקבל…".
לפיכך, ממליצה הוועדה על התליית רישיונו של הנקבל למשך חודשיים וחצי.
7. בשולי הדוח שהגישה, ציינה הוועדה כדלהלן:
"אין אנו יכולים לסיים המלצה זו בלא להתייחס לעובדה כי בנסיבות שתוארו הן בקובלנה
והן כפי שהובאו בפני הוועדה, מדובר בכשל מערכתי קשה שהנקבל הוא חלק מאותה
מערכת אך יש עדיין גורמים נוספים באותה מערכת שלא הובאו לדין, ושמידת אחריותם
לא נבחנה בפני הוועדה משיקולים שאינם ברורים דיים" (סעיף יב לדוח הוועדה).
החלטה
8. התנהגותו של הנקבל בפרשה זו נראית חמורה ותמוהה, בעיניי. לא יעלה על הדעת, שרופא הנקרא
לחדרו של חולה שמצבו קשה למדיי פעם ופעמיים לא ייענה מיד לקריאות הרופא התורן, ויסתפק
בהוראות טלפוניות בלבד.
–
סבורני, כי בהתנהגותו הבלתי אחראית והלא מקובלת, סטה הנקבל סטייה חמורה מהסטנדרטים הבסיסיים
המצופים מאדם העוסק ברפואה, בכלל ומרופא במעמדו, בפרט. לא בכדי הגיעה הוועדה למסקנה הנכונה
והראויה, בעיניי ולפיה, ההתנהגות המיוחסת לנקבל היא חמורה ביותר ומחייבת אמצעי משמעת חמורים.
9. לאור מכלול נסיבות המקרה, מזה ונסיבותיו האישיות של הנקבל, מזה החלטתי לאמץ את המלצת
הוועדה והנני משית על הנקבל אמצעי משמעת של התליית רישיון מלעסוק ברפואה למשך חדשיים וחצי,
שתחילתם ביום 2.6.2013.
בשולי ההחלטה, הנני מבקש להפנות את תשומת לב הגורמים האחראיים על נושא המשמעת במשרד
הבריאות, להערות הוועדה בסעיפים יב ו- יג לדוח שהגישה, בדבר "אכיפה בררנית" במקרה דנן.
ניתן היום 15.4.13, ה' אייר התשע"ג.
יש להפיץ החלטה זו, כמקובל.
אמנון סטרשנוב, שופט (בדימוס)