בסני:
השופט (בדימוס) אמנון סטרשנוב
בעניין שבין:
המשנה למנכ"ל משרד הבריאות
ע"י ב"כ – עו"ד שרה שר-לב
ד"ר איגור וקסמן
ע"י ב"כ – עו"ד ערן קייזמן
1
לבין:
ה ח ל ט ה
החלטה 21-12
הקובל
הנקבל
העובדות
1. ד"ר איגור וקסמן (להלן – הנקבל או ד"ר וקסמן) הנו רופא מורשה ובעל תואר מומחה בכירורגיה
כללית, במועד הרלוונטי לכתב הקובלנה, הוא שימש כמנהל מחלקה כירורגית בבית החולים זיו בצפת
(להלן – בית החולים).
(להלן – החולה) במחלקה הכירורגית, עקב חסימת מעי דק על
2. ביום 14.3.09 אושפז מר
רקע הדבקויות בחלל הבטן. החולה אושפז במחלקה עם הנחייה לטיפול שמרני, לאחר שנבדק על-ידי
רופאים בחדר המיון ובמחלקה.
למרת בבקר, 15.3.09, נבדק החולה על-ידי הנקבל, ד"ר וקסמן, והוחלט על המשך טיפול שמרני. בוצע
CT ללא חומר ניגוד שמן החולה רגיש לחומר ניגוד. בבדיקה נמצאה חסימה שלמה של המעי הדק עם נחל
עכירות שומן.
בבדיקת החולה בשעות הערב באותו יום, בסביבות השעה 19.30, אובתה הדרדרות קלינית במצבו,
על אף זאת, ולמרות ממצאי ההדמיה, כמפורט לעיל, החליט הנקבל לדחות את הניתוח למחרת בבקר.
החלטתו של הנקבל נמסרה טלפונית, וזאת מבלי שראה או בדק את המנוח באותו ערב. החולה נותח
למחרת היום, 16.3.09, ולקראת סיום הנתוח נצפו ירידה בלחץ הדם ובדופק של החולה. הוא הועבר
למחלקה לטיפול נמרץ, שם נפטר.
הקובלנה
3. המשנה למנכ"ל משרד הבריאות, ד"ר בעז לב הגיש, ביום 14.8.11, קובלנה נגד הנקבל.
בכתב הקובלנה צוין כי הנקבל גילה רשלנות חמרה במילוי תפקידו, כאמור בסעיף 41(3) לפקודת
הרופאים [נוסח חדש], תשל"ז-1976, בכך:
שהוא החליט לדחות ביצוע הניתוח עד למחרת בבקר, וזאת למרות התדרדרות במצבו
הקליני של החולה והתוצאות הברורות של ההדמיה, אשר הצביעו על חסימה שלמה של
המעי. דחיית הביתות, כאמור החמירה את מצבו של החולה. כמו כן, ההחלטה התקבלה
מבלי לראות את החולה ועל סמך דיווח טלפוני בלבד".
דו"ח ועדת המשמעת
4. הוועדה דנה בכתב הקובלנה בכובד ראש, ובהסכמת הצדדים הוגשו לה מסמכים והיא שמעה את עדותו
של הקבל בלבד. לאחר קבלת הראיות ושמיעת עדות הקבל, הגיעה הוועדה למסקנה כי המידע שנמסר
לנקבל בסביבות שעה 19.30 לגבי מצבו הקליני המדרדר של החולה, "צריך לעורר אצל הרופא חשד כבד
לפגיעה בהספקת הדם למעי, עד כדי חשש של היווצרות נמק". חשד לפגיעה בהספקת הדם, כאמור מהווה
לדעת הוועדה, הנחיה לרופא הסביר לגשת לניתוח חקירת בטן, במסגרת "עזרה ראשונה מיידית".
הוועדה מסכמת את המלצתה, בזו הלשון:
"נוכח מצב 1930 כשהיו סימנים קליניים חריגים המהווים אינדיקציות רפואיות כבדותמשקל לסיכון בריאותי ממשי למטופל בצורה של מצוקה חריפה באספקת דם נקודתית
במעיים – המשכת הטיפול השמרני לגבי מטופל זה, נחשבת לדעת הוועדה כי כשל בשיקול
הדעת הרפואי מקצועי, שנבע מאי-מתן משקל רפואי מקצועי נכון לסימני האזהרה
שהופיע במצב 1930, ומהערמה שניה של המקבל, באותה נקודת זמן, לגבי המצב הכללי
של המטופל, שלמה שראל".
כשל זה של הנקבל, עולה – לדעת הוועדה – כדי רשלנות מקצועית רפואית חמורה, ועל-כן ממליצה
הוועדה בהחלטתה מיום 10.6.2012, להרשיעו במיוחס לו בכתב הקובלנה.
5. לאחר ששמעה את טיעוני ב"כ הצדדים לעונש, חזרה הוועדה בהחלטתה מיום 14.10.12, והדגישה כי
מצבו של החולה בערב של ה- 15.3 חייב, "ללא עוררין, ביצוע ניתוח הקידת בסן ושחרור החסימה או
כריתת מעי סובל מאספקת דם לקויה, נמק או התנקבות".
הוועדה התחשבה לקולה. בעברו המקצועי הנקי של הקבל, בכך שחלף זמן ניכר מאז האירוע בשנת
2009, ובכך שגילה מעורבות אישית ואינטנסיבית בטיפול בחולה. לאור תסיבות בכללותן, המליצה
הוועדה בפני שר הבריאות לנזוף בנקבל "נזיפה חמורה".
סמכותו של שר הבריאות לפי סעיף 41 לפקודת הרופאים הואצלה לי ביום 22.11.11, ולהלן החלטתי.
החלטה
6. לא מצאתי כל פגם בשיקולי הוועדה באשר לממצאיה בדבר קביעת אחריותו של הקבל לאי עריכת
הניתוח באופן דחוף וההמתנה הבלתי מוצדקת עד למחרת היום. הוועדה בחנה בקפידה את חומר הראיות
שהונח בפניה, שקלה אל נכון את השיקולים השונים בפרשה, והגיעה למסקנה הנכונה ולפיה, אכן התרשל
הנקבל התרשלות חמורה בטיפולו בחולה.
7. בהתחשב בנסיבות המקילות שפורטו על-ידי הוועדה, וכן בעובדה שרמת התרשלותו של הנקבל, גם
אם חמורה היא, איננה נמצאת ברובד העליון המצדיק ענישה מחמירה, נראית לי גישתה של הוועדה ראויה
גם בנושא הענישה.
עם זאת, אין אמצעי המשמעת של "מזיפה חמודה" מוכר בפקודת הרופאים, והפקודה נוקטת בלשון
"נזיפה או התראה". לפיכך, החלטתי להטיל על הנקבל, ד"ר איגור וקסמן, את אמצעי המשמעת
של מיפה.
ניתן היום 5.11.12, כ' חשון תשע"ג.
יש להפיץ ההחלטה, כמקובל.
to
DOM J▬▬▬▬▬▬▬▬▬▬▬▬▬▬▬▬▬▬▬▬▬▬▬▬▬●
אמנון סטרשנוב, שופט (בדימוס)
