היסטוריית רופא: ד"ר אמיר קושניר – רשלנות חמורה במילוי תפקידו

בענין: הקובלנה נגד ד"ר אמיר קושניר

1

צו לפי סעיף 41 לפקודת הרופאים (נוסח חדש) תשל"ז – 1976

בקובלנה שהוגשה נגד דייר אמיר קושניר (להלן הנקבל) מיוחסים לו רשלנות חמורה במילוי
תפקידו, כאמור בסעיף 41 (3) לפקודת הרופאים (נוסח חדש) תשל"ז – 1976 (להלן הפקודה).

–

לפי האמור בקובלנה טיפולו של הנקבל בתינוק שנולד בבית החולים פוריה בטבריה היה נגוע
ברשלנות חמורה, בכך שחרף מצוקה נשימתית ממנה סבל התינוק החל מצאתו לאויר העולם
(בשעה 14:03) ולאור כל שעות אתהייצ והלילה שלאחר מכן, הורה הנקבל להעניק לתינוק טיפולים
שונים שלא כללו ניטרוק אוקסיד או סורפקנט (להלן התרופות).

Sana'.

ב

לאחר הגשת הקובלנה מינה שר הבריאות ועדה (לפי סעיף 44 לפקודה). הועדה נתכוננה הן כדי
לאפשר לנקבל להשמיע את תגובתו לקובלנה, והן כדי לרכז את החומר ולהמליץ בפני שר
הבריאות אם ואיזה סנקציה משמעתית יש להפעיל כלפי הנקבל.

הועדה, שמעה ראיות ולאחר מכן החליטה שהנקבל איננו אשם אמנם ברשלנות, ודאי לא ברשלנות
חמורה, ואולם שהתנהגותו היתה בלתי הולמת וכי הוא עבר את עבירת המשמעת הקבועה בסעיף
41 (3) לפקודה.

בשלב זה פנה הנקבל, באמצעות בא כוחו בבקשה למתן הוראה לועדת המשמעת לאפשר לנקבל
להגיש ראיות נוספות (חוייד של מומחה)". סמכויות הענישה המשמעתית שיש לשר הבריאות מכח
סעיף 41 לפקודה הואצלו אלי, וכך הועברה הבקשה האמורה אלי.

בהחלטה שנתנה על-ידי ביום 26.10.10 דחיתי את הבקשה תוך שקבעתי שאין סיבה לייקיום
בהולי של הדיון המבוקש, בעוד ההליכים בפני הועדה לא תמו. הוספתי ואמרתי שמבלי להתיחס
לשאלה אם ניתן בכלל להגיש בקשה כזו, בשלב בו היא הוגשה, היא תידון לאחר שועדת המשמעת

תסיים את עבודתה.

הועדה זימנה לאחר מכן את הצדדים לדיון בשאלת הענישה המשמעתית, ולאחר שמיעת טיעונים
החליטה להמליץ בפני שר הבריאות על שיגור התראה לנקבל.

עיון בדיוני הועדה ובהחלטתה מעלה שלא היה חולק על העובדות, ושאליבא דכולי עלמא התינוק
שנולד היה נתון במצוקה נשימתית. הטיפולים שניתנו לו (שעליהם הורה הנקבל) לא היטיבו את
המצב, ובכל זאת הנקבל נמנע מלהשתמש באחת מהתרופות.

2

מכאן ואילך נחלקו דעות הצדדים. עמדת הנקבל, מהחל ועד כלה, היתה שההימנעות מלהשתמש
בתרופות לא נבעה מרשלנות ומאי תשומת לב, אלא משיקול דעת מקצועי שהביא בחשבון סיכונים
משמעותיים שיש במתן התרופה. הנקבל היה סבור, ועודנו סבור ששיקוליו היו נכונים.

דעת הקובל היתה הפוכה. הועדה קיבלה אמנם את דעת הקובל ואולם היא לא דחתה באופן מלא
את הגישה הזהירה שהדריכה את הנקבל. לדבריה "ניתן להבין את שיקוליו של הנקבל בשלב זה
או אחריי ואולם משמצבו של התינוק לא הוטב ההימנעות משימוש בתרופה היתה בבחינת "טעות
משמעותית בשיקול הדעת של הנקבליי.

הועדה המשיכה והבהירה שהשימוש בסורפקטנט בשעות הראשונות אינו חד משמעי בענין זה,
קיימות דעות שונות, ואולם בשלב מסוים היה ברור לנקבל שמדובר ביתר לחץ דם ריאתייי, דבר
המחייב יימתן טפול נשימתי נמרץ יותר בלוית מתן N.O (אחת משתי התרופות שהוזכרו לעיל –
ו.ז) שהן הטפול היחיד העיקרי במצבי יתר לחץ דם ריאתי בילודיי. זהו מצב בו על רופא לשקול את
הנזק העשוי כהגרם לחולו שהמסקנה שהיה עליו להסיק היא שנש לנתן את

התרופה למרות החשש להתפתחות תופעות לואייי.

הועדה ניסתה לקבוע היכן עובר הקו המפריד בין ההצדקה הלגיטימית שלא להיזקק לתרופה לבין
השלב בו אי מתן התרופה הוא מחדל. מסקנתה היתה שיילפחות עד השעה 04:00 לא הצביעו
הסימנים שהיו לתינוק על מצב קריטי ולפיכך קשה היה לצפות את ההידרדרות הסופית
המביכהיי, ואולם התנהגותו לאחר מכן היתה מוטעית. הטעות שעשה הנקבל היתה, לדעת הועדה
ייטעות משמעותית החורגת מסטנדרט בטיפול המקובל…".

בנסיונו לשנות את רוע הגזירה, ביקש הנקבל, כזכור, בטרם נדון נושא הענישה המשמעתית, להגיש
חווייד רפואית שתתמוך בדעתו.

הסדר הטוב מחייב שצד לדיון יביא את כל ראיתיו במועד שנקבע לכך. הרצון להביא ראיות לאחר
בחינת החלטת הטריבונל שמדובר בו, הוא אולי רצון אנושי, אולם הוא זר לתפישת העולם של
הליכים משפטיים או מעין משפטיים. עם זאת לא יהיה זה נכון לאמר שלעולם לא יכול טריבונל
להרשות הבאת ראיות נוספות לאחר מתן ההחלטה, אלא שהשימוש בסמכות זו צריך להעשות רק
במקרים קיצונים, כשיש הסבר להמנעות מלהביא את הראיה המבוקשת במועד, וכשהבאת
הראיה נדרשת מטעמים של צדק ומניעת עוול.

לא נראה לי שזהו המקרה בעניננו. ועדת המשמעת היא ועדה שעיקר חבריה הם אנשי מקצוע
בתורת הרפואה. המאטריה נהירה ומוכרת להם, ויש בידם להשלים את הצריך ככל שיש חסר
כלשהו, תוך שימוש בידיעותיהם וכן תוך עיון בספרות מקצועית בין שהוצגה בפניהם, בין אחרת.
הסיכוי שלאחר כל אלו הם ידרשו לעוד היבט מקצועי עליו לא נתנו את הדעת הוא קטן. אפילו יש
חשש למצב כזה, העת להפנות את תשומת הלב להיבט מקצועי מסוים הוא שלב הבאת הראיות.

Cable NO

01/01

PAGE

ATMJGH MENJPATIT

3

୧୦—–

בענייננו הדברים טובים יותר. עיינתי בחוחייד אותה מבקש הנקבל לחביא כראיה, המדובר הוא
בחוות דעתה של פרופ ציפורה חלפין, מנהלת מחלקת תינוקות וטפול נמרץ פגים וילודים בבית
מאיר בכפר סבא.

דגש עיקרי בחוות הדעת הושם על סוגיית הרשלנות חוות הדעת מצביעה על כך שהתנהגות חנקבל
לא היתה רשלנית. במסגרת זו שואלת פרופ' דולפין אם הפעלת שיקול דעת שחברי הועדה אינם
מסכימים עמו, אבל הוא ניתן בשיקול דעת סביר שבו הוא חשב על מתן סורפקטנטים בהחלט
מטעמים שניתן לקבלם שלא לתת את התרופה, האם זה אומר שהרופא התרשלו"

11:34

התשובה היא שגם הועדה סברה שהנקבל לא התרשל. לצד זה חשוב לציין שגם פופי דולפין
סט ש"כאשר ה- PO2 ירד ל-ת היה מקום לחבר את הפל-NO".

פרופי דולפין מתיחסת בתוהיד שלה להיבטי רשלנות אחרים שיוחסו לנקבל בקובלנה, והכוונה
לאי נוכחותו בבית החולים ולכל הסובב את הנושא הזה. בכל הנושאים הללו
מצאה חווה, ובצדק, פגם בהתנהגות המקבל.

ניתן היום

ח מט אין באמור בחוחיד לזעזע את מסקנות הועדה. ונראה הדבר שבצדק החליטה הועדה
שלא לאפשר את הגשתה בשלב מאוחר.

(03.11

18/03/2011

אשר לענישה המשמעתית, בייב הקובל סבר שטיפה היא הענישה הראויה, עמדת הקבל היתה
שיש להסתפק במקוזז זה בהתראה.

sath je Ange

הועדה הביאה בחשבון את שנות פעילותו הארוכות של הנקבל בביהייח, את היותו משמש משך
שנים ארוכות טט יחיד, את ועל שהוטל עליו בעקבות חצורך להגיע עד ל-20 פעם בחוש, לביחית
בשעות הלילה, ואת חיותו רופא מסור. היא המליצה כזכור על משלוח התראה לנקבל.

המלצה זו מקפלת בחובה את הבנת הועדה שלצד המחול שהיא מצאה בהתנהגות הקבל, צריך
להביא בחשבון שהנקבל היה מצוי בכל תקווה לתינוק, זאת על ידי קבלת דוח שוטף על ידי מתן
הוראות במשך הלילה הקשח. התיק נפטר בבוקר, ואולם אין מראה קשר סיבתי בין המחדל
לבין התוצאה הטרגית.

אני מאשר את המלצת הועדה ומתרה בנקבל.

נשיא (בדימוס) של ביהמ"ש המחוזי בירושלים