היסטוריית רופא: ד"ר יואל שזר – הרשעה פלילית

צו לפ סעיף 41 לפקודת הרופאים (נוסח חדש) תשל"ז – 1976

דייר יואל שזר (להלן הנקבל) הורשע רבע עבירות של מעשה מגונה (סעיף 348 (א) (2) לחוק
העונשין תשל"ז – 1977) וכן בשני מקרים של הטרדה מינית (סעיף 5 (א) – חלופת (3) (4) (5) ו-6 (ב)
בסעיף 3 (א) לחוק מניעת הטרדה מינית תשניים – 1998). על הרשעות אלו ועל העונש שהוטל בגינן
על ידי בימ"ש השלום בחיפה, הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה. ערעור זה נדחה, בכפוף
להמרת שתי הרשעות בעשית מעשים מגונים בהרשעות בנסיון למעשים מגונים ובהוספת הרשעה
במעשים מגונים.

בשל הרשעות אלו הגיש המשנה למנכ"ל משרד הבריאות קובלנה נגד הנקבל בשל התנהגות שאינה
הולמת רופא מורשה (סעיף 41 (1) לפקודת הרופאים – נוסח חדש, תשליין – 1976 (להלן הפקודה),
ובשל הרשעה בעבירות פליליות שאינן נכללות בפקודה (סעיף 41 (5) לפקודה).

התשתית העובדתית עליהן התבססו ההרשעות סבו כולן סביב התנהגות הקובל בעת בדיקות
שערך לארבע בחורות שטענו שהן נזקקות לבדיקה ולטיפול. שתים מאלו היו חולות "אמיתיות",
והשתים האחרונות היו תחקירניות שהשימו עצמן כחולות, במטרה לבחון את אמיתות טענותיהן
של הראשונות.

הנקבל, רופא מומחה בתחום האורטופדיה כיהן כסגן מנהל המחלקה האורטופדית ביה"ח בנהריה
ונתן שרותים רפואיים גם במסגרת קופת חולים.

שתי החולות האמיתיותיי הופנו אל הנקבל לאחר טפולים שקיבלו בבייים. בעיותיהן היו בעיות
אורטופדיות ואולם הנקבל חרג מהטיפול האורטופדי הנדרש, וללא צורך רפואי, ותוך שהוא משים
עצמו כמבצע את תפקידו הרפואי, מישש ונגע בשדיהן.

השתים הפנו את תשומת לבו שקובלנותיהן הרפואיות אינן מתיחסות למקומות הבדיקה בשדיים.
הן חשו השפלה ואי נוחות, ומששוכנעו שפעילות הנקבל מונעת מהיבטים מיניים התלוננו על

שארע.

שתי התחקירניות נשלחו לנקבל כדי לבחון אם ההתנהגות החורגת של הנקבל היא דפוס פעולה
קבוע אצלו. הן התלוננו על כאבים אורטופדיים, ואולם גם בטפול בהם התרכז הנקבל בשדיהן ולא
בתלונותיהן. פעילות זו צולמה, לפחות בחלקה, והצילום הובא כראיה בבימ"ש.

הגנתו של הנקבל הסתמכה על טענתו שרופא יכול להחליט שיש צורך רפואי לערוך את הבדיקה
שהוא ערך, או שיש לו לפחות אפשרות להחליט על עריכת בדיקה כזו הנחזית אמנם כמישוש

משהוגשה הקובלנה מינה שר הבריאות ועדה לפי סעיף 44 לפקודה. על הועדה מוטל לשמוע את
טענות הנקבל, לבחון את החומר כולו, ולהמליץ בפני שר הבריאות על הדרכים שיש לנקוט בהם
נוכח האמור בקובלנה.

הועדה שמונתה בחנה את הדברים, שמעה את טעוני הנקבל והגישה ביום 27.2.08 את מסקנותיה
והמלצותיה לשר הבריאות. נוכח האצלתן אלי של סמכויות שר הבריאות לפי סעיף 41 לפקודה,

הועבר הדרייח אלי.

הנקבל לא חלק בפני הועדה על הרשעתו בפלילים, ואולם לצד זה ניסה להסתיג ממסקנות
ההרשעה תוך שהוא טוען טענות הגנה דומות לאלו שנטענו על ידו בהליכים הפליליים. חשוב לכן
להבהיר שמשעה שביהמ"ש פסק את פסקו הפלילי, מסקנותיו וממצאו מחייבים בדרך כלל, והם
מחייבים ביתר שאת כשהדיון הוא בקובלנה שכל כולה מתבססת על הרשעה זו (סעיף 41 (5)
לפקודה).

העולה מהרשעות הנקבל הוא ברור. הוא ניצל את מעמדו, את האמון שניתן בו, את מצוקת
המטופלות ואת כח השררה המקצועי שהיה בידו, כדי לפגוע מינית במטופלות, מבלי שהן נתנו
הסכמתך לכך, והכל למען הנאתו שלו. ההשפלה והמצוקה שמעשיו גורמים בהכרח למטופלות לא
בלמו אותו. פעילות זו של הנקבל לא היתה מקרית, גם לא חד פעמית. קשה להשתחרר מהרושם
שמה שנחשף בהליך המשמעתי מצביע על דפוס פעולה בו נקט הנקבל, לא רק במקרים שנחשפו.

במהלך הדיון המשמעתי נחשפו תכונות חיוביות מאד בהן ניחן הנקבל. הוא עלה ארצה מארהייב
ב- 1972, השתלב בחיי הרפואה בארץ, והטה שכם לפעילות התנדבותית בהיבטים שונים בארץ
ובחו"ל. כך למשך הוא שרת ביחידת האלפיניסטים בחרמון, כמו גם במשמר האזרחי ובצה"ל.
פעילותו זו חרגה מעבר לגבולות ישראל במקומות בהם הוא תרם את חלקו במתן עזרה כשהיה
צורך ברופאים.

עוד נתברר במהלך הדיון שמדובר ברופא בעל ותק של עשרות שנים שהיה בעת ביצוע העבירות
בשלהי תקופת פעילותו התעסוקתית. בינתים הוא יצא לגמלאות. יש לו חמישה ילדים מבוגרים,
ועברו חף מכל אשמה.

מדובר איפוא באדם נורמטיבי ואף למעלה מכך.

כל העובדות הללו הובאו בפני הועדה, והיא נתנה עליהם את הדעת. לצד זה ציינה הועדה
שיימדובר במעשים חמורים הראויים לכל גנאי, שנעשו במטופלות במהלך טיפול רפואי, תוך ניצול
מעמדן של הנקבל כרופא וניצול האמון המוחלט שנתנו בו המטופלות…".

הענישה המשמעתית בשל עבירות מין של רופאים נוטה בשנים האחרונות לכף חומרה. הדבר נובע
כנראה מחשיפתם של עבירות כאלו בקרב רופאים, ומהתגברות הרגישות לכבודו של האדם
ולאוטונומיה שלו על גופו.

בייכ הקובל טען שעל הועדה להמליץ על ביטול לצמיתות של רשיון הנקבל, כפי שנעשה גבי מספר
רופאים שהורשעו בעבירות מין במטופלות שלהם.

בייכ הנקבל פרש את אישיותו ופעולתו של הנקבל, וביקש שלא יוחמר עמו, במיוחד נוכח יציאתו
לגמלאות ומתוך רצון שלא להביא למצב בו יאפיל החלק האחרון של חייו המקצועיים על עברו.

הועדה היתה סבורה שהתלית רשיון למשך עשר שנים היא ענישה משמעתית המאזנת את כל
ההיבטים, והיא המליצה שזה אמצעי המשמעת ששר הבריאות יאמץ לו.

נראה הדבר שהמלצת הועדה אכן מאזנת את כל ההיבטים הרלבנטים, ואני מאמץ אותה וקובע
שרשיון הנקבל יותלה לעשר שנים שתחילתם ב- 15.6.08.

ניתן היום 9.4.08.

ו. זילר

נשיא (בדימוס) של ביהמ"ש המחוזי בירושלים

825657799

הועדה המשיכה ואמרה שמעשי הנקבל אינם נמצאים אמנם במדרג החמור ביותר של עבירות מין,
ואולם עדיין יש בהם חומרה יתירה שיש בה כדי לערער את אמון הצבור בציבור הרופאים…"

Apr 04 Lb 17:43p

04:57

89/04/2008

הענישה המשמעחית בשל עבירות מין של רופאים נוטה בשנים האחרונות לכף חומרה הדבר נובע
ולאוטונימיר שלו על גופן.
כנראה מחשיפתם של עבירות כאלו בקרב רופאים, ומהתגברות הרגישות לכבודו של האדם

בייב הקובל טען שעל הועדה להמליץ על ביטול לצמיתות של רשיון הנק., כפי שנעשה גבי מספר
רופאים שהורשעו בעבירות מין במטופלות שלהם

בייך הנקבל פרש את אישיותו וכעולתו של הורבל, וביקש שלא יוחמר עדי ומיוחד וית יציאתו
לגמלאות ומתוך רצוןפיל החלק האחרון של וורדה בועיים על עברו,

הועדה היתה סבורה שהתלית רשיון למשך עשר שנים היא ענישה משמעתית המאזנת את כל
ההיבטים, והיא המליצה של אמצעי המל עת שר הבריאות יאמץ לו

,

נראה הדבר שהמלצת הועדה אכן מאזנת את כל ההיבטים הרלבנטיס, ואני מאמץ אותה וקובע
שרשיון הנקבל יותלה לעשר שנים שתחילתם ב- 15.6.08.

ניתן היום 5.4.06.

זילר

יא בדימשל ביהמייש המתן בירושלים