צו לפי סעיף 41 לפקודת הרופאים סנוסח חדש) תשל"ז – 1976
דייר מנחם ציציקס (להלן הנקבל) המחזיק ברשיון לעסוק ברפואה, ואולם פועל בשנים האחרונות
כמוהל, ולא כרופא, הוא נשוא קובלנה שהוגשה נגדו ביום 22.7.09 על ידי המשנה למנכ"ל משרד
הבריאות.
הקובלנה באה לעולם בעקבות הרשעתו של הנקבל ביום 23.2.04 בבימ"ש השלום בפתח תקוה
בסדרת עבירות מס אותן עבר בשנים 1997 עד 2001. הנקבל חיפש דרכים להימנע מלשלם את
חובותיו לרשויות המס השונות, ובחר בכאלו הכוללות השמטת רישומים, רישום ייאחד", של שני
ארועי מס שונים תחת פריט רישום אחד, זיוף פנקסי חשבונות ועוד. בדרכי רמיה אלו חמק הנקבל
מתשלום מסים בהיקף של כ- 250,000 ₪
בבימ"ש השלום הודה הנקבל בביצוע העבירות שיוחסו לו, הוא הורשע בכולן, והוטל עליו מאסר
בפועל של שנה. מאסר על תנאי של שנה וקנס של 70,000 ₪.
הרשעת רופא בפלילים בעבירה שאיננה כלולה בפקודת הרופאים (נוסח חדש) תשליין – 1976
(להלן הפקודה) היא עבירת משמעת לפי סעיף 41 (5) לפקודה. זוהי הסיבה שמשרד הבריאות נוקט
בצעדים שיבטיחו קבלת מידע על הרשעות כאלו של רופאים. מסתבר שהקומוניקציה בין ביהמייש
לרשויות הבריאות אינה פועלת כהלכה. מידע על ההרשעה לא הועבר לרשויות משרד הבריאות,
ועקב כך הם לא ידעו על הרשעתו של הנקבל עד סמוך להגשת הקובלנה.
משנודע להם על ההליך הפלילי האמור הוגשה נגד הנקבל הקובלנה שהוזכרה לעיל.
שר הבריאות מינה ועדה לפי סעיף 44 לפקודה כדי שזו תשמע את שיש לנקבל לאמר, תרכז את
החומר הרלוונטי ותמליץ בפניו כיצד לנהוג בנקבל. הנקבל הודה בפני הועדה בכל המיוחס לו
בקובלנה והוא הורשע על סמך הודאתו בעבירות המשמעת בהתנהגות שאינה הולמת רופא, וכן
בהרשעה במשפט פלילי שלא לפי הפקודה (סעיף 41 (1) ו- 41 (3) לפקודה).
הטעון בפני הועדה התמקד איפוא בענישה המשמעתית שראוי להמליץ עליה בפני שר הבריאות.
הועדה שמעה טענות וגם ראיות והגיעה למסקנה, בדעת רוב, שהענישה הראויה היא ששה חדשי
התלית רשיון. דעת המעוט הסכימה עקרונית למכסת ששת חודשי ההתליה, ואולם הציעה
להפעילם בדרך שתגרום לכך שרשיון הנקבל יותלה לשלושה חדשים בלבד.
1
PAGE
LESHKA MESHPATIT
הועדה היתה ערה לפועלו החיובי וההתנדבותי של הנקבל, וגם לעובדה שזה מספר שנים הוא איננו
פועל כרופא אלא כמוהל, ואולם דעת הרוב היתה שגם כשהיא מביאת עובדות אלו בחשבון
הענישה המשמעתית צריכה לחתור להשגת ירמה מקצועית רפואית …….. יושר ואמינות". הרוב
סבר שהסנקציה של ששה חדשי התלית רשיון עליה הוחלט במקרה דומה אחר היא ענישה
משמעתית ראויה גם במקרה זה. המיעוט הסכים כאמור לגישה העקרונית של הרב, ואולם סבן
שיש להתחשב בעונש הפלילי הקשה שהוטל על הנקבל מצד אחד ובהתמשכות הארוכה של
ההליכים עד היום הזה, למעלה מחמש שנים". בנסיבות אלו סבר המיעוט שהתליה בפועל לשלושה
חודשים מאזנת את כל ההיבטים.
ההתליה תחל ביום
נראה לי שיהיה זה לא ראוי להתעלם מענוי הדין שהיה מנת סבלו של הנקבל במקרה זה. היה זה
רק טבעי שאחרי ענוי הדין הכרוך בהליך הפלילי, ולאחר העונש הלא קל שהוטל עליו, ומשאיש לא
בא אליו בטענות נוספות בענין זה לאורך תקופה משמעותית, הוא ירגיש עצמו כמי ששילם חובו
עד תום על הדרך הקלוקלת שבחר ללכת בה. ההנחתחי הגוספת של הליך בר ענישה מקץ חמש
שנים היתה אל נכון הפתעה וזעזוע עבות. מבחינה זו יש דמיון מה בין מי שריצה תקופת מאסר על
פי החלטה שיפוטית, ולאחר חלוף זמן מבוקש להחזירו לכלא אם משום שערכאת ערעור החמירה
את העונש, אם משום שטעות מינחלית הביאה לשחרורו בטרם עת. בדרך כלל נתנה הפסיקה את
דעתה במקרים כאלו לחומרה היתירה שיש בסיטואציה בה אדם חש, עקב מצג הרשויות, שהוא
יבול לפתוח דף חדש, ולפתע חוזרת ויינותתת עליו חטאת העבר. הדברים נכונים שבעתיים
כשחלפו לא מעט שנים מאז ההליך הפלילי, שנים רבות יותר מאז נעברו העבירות, וכשלכל אלו
נוסף מחדל הרשויות באי דווח למשרד הבריאות על ההליך הפלילי בעוד מועד.
ניתן היום
הענישה שהומלצה ע"י הרוב היא אמנם הענישה הראויה, במיוחד כשמדובר לא בדתף חד פעמי
אלא בשיטה קלוקלת שאימץ הנקבל לאורך שנים, ואולם בנסיבות כפי שפורט לעיל, נראה לי
שנכון יהיה להעמיד את תקופת ההתליה על שלושה חדשים, וכך אני מחליט, לאחר שסמכויות שר
הבריאות בענין הענישה המשמעתית לפי סעיף 41 לפקודה הואצלו אלי.
025657799
4.9
03
| 1.04
Sep 02 09 11:268
18:06
02/09/2009
ו. זילר
נשיא (בדימוס) של ביהמ"ש המחוזי בירושלים
