2 . םויב 4.1.15 תה עיגה קוני ןלהל( םישדח השיש ןב , – קוניתה ,) אפורהמ היינפה םע ח"היבב ןוימל
,לפטמה ,הללאטע ר"ד תאופרב החמומ ,םידלי רחאל יעמה תולשפתהל דשחב ןוימל הנפומ דליה יכ ןיוצ הב
הקידבבש .תיריר תימד האיצי התיה ולש תילטקר
3 עבק ,ותוא קדבש רחאל רשא ,םידלי תיגרוריכ ןרות אפור היהש ,לבקנה לש ותקידבל רבעוה קוניתה .
תילאנא הלוסיפב רבודמש יתהש אדיווש ילבמ תאזו ,וררחשל טילחה ןכ לעו , י"ע ןוימב ןכל םדוק קדבנ קונ
אל לבקנה יכ ,ןיוצי דוע .םידלי אפור ינפהה בתכמ תא ארק הרוה אל ךכ בקעו ,הנפמה אפורה לש ה לע
תקידב עוציב US .שקבתמכ ,יעמ תולשפתה לש הנחבא לולשל ידכ
4 םויב . 6.1.15 ידב ול התשענ .םוחו תימד האיצי ,תרזוח האקה לשב ןוימ רדחל קוניתה רזח תק US הב ,
.חותינ רובעל ץלאנ אוהו ,יעמה תולשפתהמ לבוס אוה יכ ררבוה ,םילוחה תיבב הרקמה רוריב תובקעב
.םייעובש ךשמל ותדובעמ לבקנה העשוה
5. ךיראתב 18.6.19 תואירבה דרשמ ל"כנמל הנשמה שיגה , 'פורפ ,וטורג רמתיא הנלבוק תנקותמ דגנכ
,לבקנה יכ רמאנ הב ה לבקנ הליג הרומח תונלשר ודיקפת יולימב , רומאכ ב ףיעס 41 (3) םיאפורה תדוקפל
דח חסונ[ ז"לשתה ,]ש – 1976 ןלהל( – הנלבוקה ,) ש ךכב – לש הנחבאב ותיבל דליה רורחש לע הרוה"
הרוה אל ךכמ האצותכו ,הליהקב אפורה לש היינפהה בתכמ תא ארקש ילבמ תילאנא הרוסיפ לע
עוציב תקידב US לולשל ידכ לש הנחבא ילבמ קוניתה תא ררחש לבקנה ,ןכ ומכ .יעמה תולשפתה
קדבנ קוניתה יכ אדוול ."םידלי אפור ידי לע ןכל םדוק ןוימב
הטלחה 19 – 12
:ינפב
בונשרטס ןונמא )סומידב( טפושה
יפל וצ ףיעס 41 ז"לשתה ,)שדח חסונ( םיאפורה תדוקפל – 1976
תואירבה דרשמ ל"כנמל הנשמה לבוקה
כ"ב י"ע – ד"וע בל רש הרש
ר"ד ץיבוביל השמ לבקנה
כ"ב י"ע – ד"וע ןיול הודח
ה ט ל ח ה
:ןיבש ןיינעב
:ןיבל
תודבועה
הנלבוקה
2
6. בעקבות הגשת הקובלנה, מינה שר הבריאות ועדת משמעת לדון בה, בהרכב פרופ' יהודה סקורניקיו"ר, פרופ' יוסף אלידן ועו"ד לינדה שפיר- חברים. במהלך הדיון המשמעתי, הודיעו ב"כ הצדדים כי הגיעו
לכלל הסדר טיעון ולפיו, תתוקן הקובלנה המקורית שהוגשה נגד הנקבל, והוא יודה באמור בקובלנה מיום
18.6.19. ב"כ הצדדים ימליצו במשותף להטיל על הנקבל אמצעי משמעת של נזיפה.
7. לאחר שהנקבל הודה במיוחס לו בכתב הקובלנה, והורשע ע"ס הודאתו, נפנתה הוועדה לדון מהו אמצעי
המשמעת שמן הראוי להטיל עליו. הוועדה התחשבה בכך שהנקבל היה בדרכו לחדר ניתוח עת נקרא לטפל
בתינוק, כאשר סבר בתום לב כי התינוק התקבל בהתאם לנוהל המחייב בחדר מיון, וכי נערך לו בירור
ראשוני ע"י רופא ילדים. עוד התחשבה הוועדה בעברו המשמעתי הנקי, בגילו המבוגר (67) והיותו על סף
פרישה, ובכשלים שהיו בחדר המיון בעת קבלת התינוק.
בחוות דעתה מיום 28.7.19, כתבה הוועדה, בין היתר:
"על אף שהננו רואים בחומרה את התנהלותו של הנקבל, עת שבדק את התינוק מבלי שביקש
גליון קבלה ו/או מכתב הפניה, אשר אין ספק שהיה בהם להאיר היטב את מצבו של התינוק
בעת קבלתו, ולאחר ששקלנו את כלל הנסיבות והעובדה כי הנקבל אף הושעה לשבועיים,
הננו מאמצים את הסכמת הצדדים ומטילים על הנקבל עונש של נזיפה".
החלטה
8. אמצעי המשמעת עליו ממליצה הוועדה – נזיפה בלבד – נראה קל, בעיניי נוכח העובדה שהנקבל התרשל
התרשלות חמורה בהתנהלותו כרופא, כאשר לא בדק את מכלול נסיבות הגעתו של התינוק לבית החולים,
כולל בדיקת מכתב ההפניה מהרופא שטיפל בו.
יחד עם זאת, נוכח הנסיבות המקילות אותן ציינה הוועדה בחוות דעתה המנומקת, היותו של הנקבל בן 67,
וככל הנראה, על סף סיום עבודתו המקצועית כרופא – אינני סבור כי אמצעי המשמעת של נזיפה מופרך
בקולתו, עד שיצדיק את התערבותי.
9. אשר על כן, החלטתי לאמץ את המלצת הוועדה ולהטיל על הנקבל, ד"ר משה ליבוביץ, אמצעי משמעת
של נזיפה.
ניתנה היום 11.8.19, י' באב תשע"ט.
יש להפיץ החלטה זו, כמקובל.
אמנון סטרשנוב, שופט (בדימוס)
