ביום 6.7.09 הגיש המשנה למנכ"ל משרד הבריאות קובלנה נגד דייר סרגיי ספקטור (להלן הנקבל).
הקובלנה מיחסת לנקבל התנהגות שאינה הולמת רופא מורשה לפי סעיף 41 (1) לפקודת הרופאים
(נוסח חדש תשל"ז-1976 (להלן הפקודה).
הרשעתו של הנקבל היתה בעבירת זיוף לפי סעיף 417 (אמצע) לחוק העונשין – 1977. תזלוף
התבטא בשנוי שהנקבל עשה בטופס הסכמת לנתוח שהתיחס לאחד ממטופלין. הנקבל הוסיף
לטופס בין השאר את המלים "הפרעות דיבור וזכרון, בעיות ריכוז והתכווצויותיי. לפי האמור
בכתב האישום שבעובדותיו הודה הנקבל, הוא עשה כן לאחר שמטופל שנותח על ידו יצא מהנתוח
שבר אדם, ואשתו הביעה את כעסה על כך, הבנתו של הנקבל היתה שעומדת להיות מוגשת
תביעה נגדו, והזיוף נעשה מתוך כונה לשפר את מצבו לקראת ההליך המשפטי שצפחיי.
משגילתה אשת המטופל את הנעשה היא פנתה לגופים שונים, ובכלל זה לביחית חדשה (בו נותת
בעלה), למשטרה ולפרקליטות והתלוננה על כך, ואולם היא נדחתה בקש תלונתה במשטרה נגנזה
בשל חוסר ראיות.
סופו של דבר שאשת הנקבל לא הרימה ידיה, הזיוף נחשף, והוגש נגד הנקבל אישום פלילי בו הוא
הורשע על סמך הודאתו. ההרשעה הניבה את ההליך המשמעתי שנפתח בעקבות הקובלנה
האמורה.
עם הגשת הקובלנה מינה שר הבריאות ועדה לפי סעיף 44 לפקודה עליה הוטל לשמוע את תגובת
הנקבל ולהמליץ בפני שר הבריאות כיצד לנהוג בנקבל. בפני הועדה הודה הנקבל באמור בה, דבר
שייתר את הצורך לשמוע ראיות להוכחת עובדות הקובלנה. הדיון בקובלנה התמקד איפוא רק
בשאלת הענישה המשמעתית שראוי לחטילה בשל מעשי הנקבל. הועדה שמעה טענות ועיינה
במסמכים שהוגשו לה וביום 13.8.09 היא העבירה לשר הבריאות דו"ח לפי סעיף 44 לפקודה ובו
היא המליצה להתלות את רשיונו של הנקבל לתקופה של שלושה חודשים אשר יכול שאלה יהיו
תופפים לתקופה שבה הנקבל ירצה את עבודות השירות שנגזרו עליו בפסק הדין.
דוייח זה הועבר אלי משום שסמכויות הענישה המשמעתית לפי סעיף 41 לפקודה הואצלו אלי על
ידי השר. הדויית נמסר לי ב- 18.8.09, ובאותו מועד הודע לי שהנקבל הפקיד את רשיונו באותו יום
במשרד הבריאות כאות וסימן לכך שהוא יימתלה עצמו" מהרשיון ממועד זה, זאת עוד בטרם
ניתנה החלטה סופית בענינו.
מכל החומר שהיה בפני הועדה עולה באופן ברור שכל הרשויות שטיפלו בפרשה זו התלבטו מאד
בשאלה מהי הענישה שראוי להטילה על הנקבל. המשותף לכולם (רשויות התביעה בבימ"ש,
ביהמ"ש עצמו, רשויות הקבילה במשרד הבריאות, הועדה עצמה וקצינת מבחן שהגישה דויית
והמלצה לבימ"ש) היה שכולם העריכו את מעשה הנקבל כחמור מאד ואולם כולם סברו שצריכה
להמצא דרך שהענישה שתוטל (במישור הפלילי כמו במישור המשמעתי) לא תטייח אמנם את
חומרת המעשה מצד אחד, ואולם לא תהיה גם הרסנית לנקבל ולצבור, מצד שני.
גישה זו, שהיתה כאמור משותפת לכולם, הושתתה על הכח המצטבר של עובדות מרשימות,
הכוללות בין השאר את רמתו המקצועית הגבוהה ומצילת החיים של הנקבל, שלא רק שאין לה
מתחרה בישראל, אלא שהיא יכולה להתחרות עם מקביליה בחו"ל, את יחסו האנושי החם של
הנקבל לכל מטופליו, את נכונותו להחלץ לעזרת כל הלוקה בצרה וצוקה בהם נדרשת עזרתך זאת
ללא התחשבות ביום ובשעה בהם התגלו צרכים אלו, (ובהם לילות שבתות ומועדים), את נכונותו
להקדיש למשימות הצלת חיים שעות ארוכות מאד יום אחר יום, את חריצותו, מסירותו, ואת
היותו בולט בכל ההיבטים הללו על רקע הנוף הכללי של העוסקים במלאכות דומות.
שרות המבחן הגיש תסקיר לבימ"ש ולפיו הנקבל הוא רופא בן 50 שעלה ארצה מרוסיה ב- 1991.
הוא מכהן כרופא בכיר במחלה הנוירוכירורגית בביה"ח הדסה עין כרם. עם עליתו אולץ לחזור
ולעבור התמחות מקצועית בתחום הכירורגיה של בסיס הגולגולת. עיסוקו הוא עיסוק יחודי מאד
של גידולים ופגעים אחרים במח. הוא מרצה בפקולטה לרפואה ונבחר מספר פעמים למורה
מצטיין. התסקיר כלל את הערכת שרות המבחן ולפיה העבירה שבוצעה אינה מאפינת את
אישיותו והתנהגותו של הנקבל, . בכל הנסיבות הללו המליצה קצינת המבחן לבית המשפט
להימנע מהרשעתו של הנקבל, ולהטיל עליו שרות של 300 שעות לתועלת הציבור.
בייב הנאשם החרה החזיק אחרי שרות המבחן, ולפי האמור בפסה"ד ביקש מביהמ"ש להשתמש
בשכל וברגש … גם לטובת הנאשם עצמו וגם למען הצבור …. הנאשם מבצע חמישה-ששה ניתוחים
מצילי חיים בשבוע, דבר שמעטים בעולם כולו מסוגלים לעשות …. הוא משמש משענת עבור מאות
חולים ותפקידו ממש לעמוד בין החיים ובין המוות. את כל אלה עושה הנאשם מדי יום, מבוקר עד
לילה". לדעתו יש מצבים בהם מתבקשת הכרת תודה גם במצב חריג בו אדם חטא. הוא הוסיף
ואמר שהנקבל יינמצא בשורה אחת עם גדולי המוחות בעולם", את מלאכתו שיש בה התמודדות
בסיטואציות של חיים ומוות, הוא מבצע בייסבלנות ורגישותיי.
בפני ביהמ"ש הוצגו לא מעט מכתבי המלצה ותודה, בין השאר מטעם מנהל ביה"ח הדסה עין כרם
שציין את תרומתו של הנאשם ואת מומחיותו הספציפית שאין כמוה לרבים בארץ", ממנהל
המחלקה הנוירוכירורגית המתאר את המוניטין של הנקבל שהוא אחד מעמודי התווך של
המחלקהיי, מדיקן הפקולטה לרפואה של האוניברסיטה העברית, ומנציגי ציבור שונים ובהם הרב
פירר
חרף כל אלו לא ראה ביהמייש אפשרות להמנע מהרשעה. הטעם שנתן לכך ביהמ"ש הוא שיימדובר
בנאשם שהנו רופא בעל תפקיד בכיר ביותר, מומחה בתחום בו אין רבים כמותו", הניתוחים אותם
הוא מבצע כרוכים בסיכון ועל רקע זה יש חשיבות ליתן הסבר מפורט על כל סיכונים וסיכוייך
של הנתוח. במקום להתגונן …. (נגד) תביעת רשלנות רפואית … זייף הנאשם את טופס ההסכמה
לנתוח …. מדובר במעשה חמור שיש בו כדי לפגוע באמון הניתן ברופאים ובאמון שניתן לתת
ose ATIT
18:48
באמיתות המסמכים המצויים בתיקים רפואיים. בכל הנסיבות הללו, כך אומר ביהמייש יאין
ספק שהנסיבות האינדיוידואליות של הנאשם אינן גוברות על האינטרס הצבורי המחייב את
הרשעתו", והתוצאה היתה שביהמ"ש דחה את המלצת שרות המבחן והרשיע את הנקבל.
עם זאת ביהמייש הדגיש שלצורך העונש יש להתחשב מחד במהות העבירה וחומרתהיי, ואולם יש
להביא בחשבון גם את הנסיבות המסוגרות, האיזון בין השניים מוצא את בטךיך לדעת ביהמייש
בהטלת עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות, לצד מאסר על תנאי ופצוי למתלוננים…" אבן הוטל
על ינקבל עונש מאסר שלושה חדשים שירוצה בעבודות שירות החל מ- 18.8.09, ובנוסף מאסר על
תנאי של ששה חדשים אותו הנאשם אם יעבור תוך 3 שנים עבירת זיוף. בנוסף, וללא קשר לפצוי
אזרחי אותו תובע המטופל, הטיל ביתמייש על הנקבל חובת תשלום פיצוי של 20,000 ₪.
גם ועדת המשמעת התלבטה בסוגיה זו: גם היא שברה שלא ניתן להקל בחומרת המעשה שבנינו
הורשע המקבלי. כל זיוף הוא מעשה חמור, כך אומרת תועדה, וזיוף הקשור לטפול רפואי אן
לתיעוד ההסכמה…" לא כל שכן, ייבמעשה זה יש כדי לפגוע לא רק באותו הנקבל, אלא בעוסקיס
ברפואה בכלל. לצד זה הועדה הדגישה את התרשמותה מיישורה ארוכה של עדויות ומכתבים
המלמדים על היות הנקבל רופא' למופת, הזוכה להערכה יוצאת דופן, הן מבחינת רמוז
המקצועית, המסירות לעבודתו ולמטופליו והן מבחינת אישיות ויחסיו עם כל הסובבים אותו
מטופלים….. סגל העובדים, עמיתיו למקצוע ואף תלמידיו…". על רקע כל אלו לא הסתירה הועדה
שהתקשינו ליישב בין שני קטבים אלו, ואולם שופו של דבר היא הגיעה למסקנה כי המדובר
הוא בחריג קיצוני להתנהגותו הרגילה של הנקבל…. המאופינת בקור רוח ובשיקול דעת…". הוא
עשה מה שעשה לאחר שנתקף בחרדה.
לכל השיקולים הללו הוסיפה הועדה את שיקול חלוף הזמן (שש שנים) בן סבל הנקבל כזקים
כברים, ובהם זיתית בקשתו להתמנות פרופסור, סופו של דבר שהיא המליצה לשר הבריאות
לחתלות את רשיון הנקבל לשלושה חודשים שיכול שתחפוף לתקופה שבה הנקבל ירצח את
עבודות השירותיי
גם ממרום מושבו של מי שניזון ממסמכים בלבד לא קשה להתרשם שאכן מדובר במעשה חריג
מבחינת הנקבל החריגות אינה מקטינה את חומרת העבירה, ואולם אי אפשר גם להתעלם ממנה.
השילוב של השניים ביחד עם כל שעומד לזכותו של הנקבל, מכל כמפורט לעיל, מאפשר לראות את
המלצת הועדה כעומדת במתחם הסבירות, ומכח הכלל שרק במקרים קיצוניים יתערב חשך
בהמלצת הועדה, אינני מתערב בה ואני מאמץ אותה.
רשיונו של הנקבל יותלה לשלושה חודשים מהיום.
ניתן היום: 20.8.09.
ג
נשיא וברימוס)
ש המחוזי בירושלים
