צו לפי סעיף 56 לפקודת הרוקחים (נוסח חדש) תשמייא – 1981
ביום 23.9.08 ניתנה על ידי החלטה המתיחסת לקובלנה שהוגשה נגד דייר עבד אגבריה (להלן
הנקבל).
החלטה זו פרטה מקצת ממה שיוחס לנקבל בקובלנה, ואולם הדגש בה הושם על דרך ניסות
הקובלנה שהסתום בה היה רב על הגלוי, ושלא פרטה באופן חד את מהות עבירות המשמעת בשלך
הוגשה הקובלנה.
שר הבריאות הקים ועדה לפי סעיף 56 (ב) (2) לפקודת הרוקחים (נוסח חדש) תשמייא – 1981 על
ועדה זו הוטל לשמוע את שיש לנקבל להשמיע, לברר את כל הנסיבות הרלבנטיות לקובלנה,
ולהגיש לשר הבריאות את המלצותיה.
דיוני הועדה השתרעו על עולם ומלואו, הן מבחינת תוכן הדברים והן מבחינת משכם. הדבר נגרם
בעיקר בשל הערפל שסבב את כתב הקובלנה, לו נוספו פגמים אחרים (כגון תיקונים בקובלנה
שנעשו במהלך הדיון, העדר חתימה על הקובלנה, והשאלת למי יש זכות לחתום על הקובלנה
המתוקנת), שעל עיקריה עמדתי בהחלטתי הנייל.
לאחר דיונים ארוכים ומיגעים הגיעה הועדה למסקנה שראוי להרשיע את הנקבל בעבירות
המשמעת אותן היא פרטה בהחלטתה. על הענישה המשמעתית נחלקו דעות חברי הועדה. הרוב
סבר שנוכח כל נסיבות המקרה יש להסתפק במתן נזיפה. המעוט סבר שסטיה מנורמות התנהגות
ראויות על ידי רוקחים מסכנת את הצבור. לצבור אין דרך לבדוק את המוצר אותו הוא מקבל
בבית מרקחת, ואם נפל בו פגם יש בכך לא רק לסכל את מטרת נטילת התרופה שמדובר בה, אלא
גם לסכן את נוטל התרופה עקב חשיפה לחומרים בלתי מזוהים שהשתמשו בהם כדי ליצור את
התרופה המזויפת. בנסיבות אלו לא ראתה דעת המעוט מנוס מלהמליץ על התלית רשיון הנקבל
לששה חודשים.
נוכח הנסיבות המיוחדות מאד של מקרה זה, שרק חלקן בא לידי בטוי כאן ובהחלטתי הקודמת,
סברתי שטוב יהיה אם אכנס את הצדדים לדיון נוסף בטרם אגבש את דעתי.
אכן נתקימה ישיבה ב- 5.11.08 בה השתתפו בייב הקובל, בייכ הנקבל והנקבל עצמו. הבהרתי
למשתתפי הישיבה שדעתי טרם גובשה, ואולם שנוכת ההשלכה האפשרית של אי התקינות
האמורה (שחלקה פורט בישיבה) על החלטתי, בין "לטובתי הנקבל, בין יילרעתך, ראוי לבחון אם
בייך הנקבל חזרה והדגישה את פגמי החליך, ואת אמונתו של הנקבל בצדקתו, דברים אלו
מצדיקים, לדעתה, את דחיית ההסדר שמדובר בו מחד גיסא, ואולם היא היתה ערת גם לענויי
הדין מחם סבל הנקבל, וראתת גם את היתרון מבחינתו של אימוץ ההסדר המוצע, שיש בו כדי
לחסוך ממנו אי וודאות ועויי זיין נוספים.
בייב הקובל ביקש להביא לידיעתי את העובדה שמאז נסתים החליך שינה הנקבל את התנהגותו,
והוא פועל עתה ברוקה למופת. יש בכך לדעתו כדי להשליך על שיקול דעת הקובל כשהוא בוחן את
הצעת ההסדר.
סופו של דבר ששני הצדדים הסכימו לקבל את ההסדר שהונח לפיתתם.
נראה לי שבסיטואציה המיוחדת של מקרה זה ההסדר הוא פתרון טוב המאזן את כל היבטי *
הקושי שבהליך זה. אני מבקש להדגיש שאין להסיק מהסדר זה שהענישה המשמעתית הראויה
למי שהורשע בעבירות המשמעת בהם הורשע הנקבל היא זו שהושגה בהסדר. נהפוך הוא, נראה לי
שלא אחטא לאמת אם אומר שגם הם חברי הועדה שהמליץ על מתן נזיפה, עשה זאת רק תוך
שהוא מאזן בין חומרת מעשי הנקבל (כפי שהועדה קבעה אותם) לבין פגמי ההליך. אלמלא כן גם
הם לא היו מסתפקים בנזיפה ודעתם היתה קרובה יותר לדעת המעוט.
בכל הנסיבות כמפורט לעיל אני מאמץ את המלצת הועדה להרשיע את הנקבל בענישה עליה
המליצה הועדה, ואני מאמץ גם את ההסדר שהושג בין הצדדים ולפיו תינתן לנקבל נזיפה. ניתנת
איפוא לנקבל נזיפה שתירשם בתיקו.
ניתן היו6 1.6 |
.73
נשיא (בדימוס) של ביהמ"ש המחוזי בירושלים
