צו לפי סעיף 56 לפקודת הרוקחים (נוסח חדש) תשמ"א – 1981
תייסיר חמאדה (להלן הנקבל) הוא רוקח והבעלים של מספר בתי מרקחת (כנראה שלושה במספר)
בצפון הארץ. באחד מהם הוא היה גם הרוקח האחראי, והוא קיבל עליו, ובצדק, את האחריות
לאי התקינות שנחשפה, הכל כמפורט בהמשך, גם בבתי מרקחת האחרים שבבעלותו בהם הוא לא
היה רוקח אחראי (ראו ע' 8 לפרוטוקול מיום 21.2.08 של ועדת המשמעת שתוזכר בהמשך).
בביקורת שנערכה בבתי המרקחת שבבעלותו נמצאה אי תקינות בכל הנוגע לתרופות שנמצאו
בהם. בבית מרקחת בשפרעם יינמצאו תרופות, מוצרים רפואיים ותמרוקים שאינם רשומים בארץ
ומקורם לא מהימן". בבית מרקחת "זבולון פארם" בטירה "נמצאו תרופות מזויפות מסוג
ויאגרה"'.
דברים אלו לקוחים מהקובלנה המתוקנת שהגיש המשנה למנכ"ל משרד הבריאות ביום 13.1.08
נגד הנקבל. במקור הקובלנה המתוקנת צוין שבבית המרקחת זבולון נמצאה גם תרופה הידועה
בשם סיאליס כשהיא מזויפת ואולם במהלך הדיון בפני ועדת המשמעת הסכים בייכ הקובל
להשמיט פריט זה.
תיקון נוסף שנעשה בקובלנה מתבטא בנקיבת המספר המדויק של טבליות ויאגרה מזויפת,
והמדובר הוא ב-4 טבליות
משהוגשה הקובלנה, הוקמה על ידי שר הבריאות ועדה על פי סעיף 56 לפקודת הרוקחים (נוסח
חדש) תשמ"א – 1981. ועדה זו אמורה לשמוע את שיש לנקבל לאמר, לרכז את החומר כולו,
ולהגיש לשר הבריאות את המלצותיה ומסקנותיה.
הועדה אכן עשתה כך, והיא הגישה ביום 17.3.08 דויים.
דוייח זה הועבר אלי נוכח האצלת סמכויות שר הבריאות, לפי סעיף 56 לפקודה.
התשתית העובדתית שפורטה לעיל הניבה, אליבא דכתב הקובלנה, את עבירות המשמעת של
התנהגות שאינה הולמת רוקח (סעיף 56 (ג) (1) לפקודה), של הפרה מתמדת של הוראות הפקודה
והתקנות על פיה (סעיף 56 (אי) (4) לפקודה), של גלוי אי יכולת ורשלנות במלוי התפקיד כרוקח
(סעיף 56 (א) (3) לפקודה), ובשל כך שהנקבל יישאינו בעל אופי טוב בניהול והפעלת בתי המרקחת
שבבעלותו (סעיף (א) (1) לפקודה).
בכפוף לתיקונים שנעשו בכתב הקובלנה הודה הנקבל באמור בו. בשאלת הענישה המשמעתית
הגיעו הצדדים להסדר טעון במסגרתו ביקש ב"כ הקובל שרשיון הנקבל יותלה לחדשיים, ואילו
בטעונים בפני הועדה לענין אמצעי המשמעת שיש לנקוט בהם אמר בייכ הקובל בין השאר
שנורמות הדין המתיחסות לטפול בתרופות יוצרות מסגרת שבאה להבטיח את האיכות של
התרופות …. ואת האמינות של התרופותיי. עסקינן בחוליה קריטית בשרשרת הטפול בחולים
שתחילתה ברופא המורה לאיזה תרופה זקוק החולה וסופה ברוקח המעניק את התרופה. שיגרה
זו מתבצעת "מליון פעמים בכל בתי המרקחת בארץ". כשמדובר בבריאות הצבור, ונוכח השגרה
וההמוניות שבפעילות האמורה יש חשיבות עליונה בהקפדה על הנהלים … וזה לא דבר טכני
בלבד…". הנהלים יוצרים מסגרות העוקבת אחרי התרופה מאז ייצורה ועד שווקה לחולה, ויש
ייחשיבות על ההקפדה של מהימנות המקורות, אספקה סדירה …. אספקה מהימנה …." וממשיך
ואומר בייכ הקובל שי…. חלק מהנורמות (הן) שאסור שיהיה פה סחורה לא רשומה, אסור שיהיה
פה סחורה שאנחנו לא יודעים מה מקורה (ההדגשה כאן ובהמשך שלי – ו.ז). אנחנו לא יודעים
מאיפה זה הגיע, אנחנו לא יודעים באיזה תנאים הסחרר אוחסנה …… אסור שזה יהיה בבית
המרקחת …. ברגע שיש לנו תרופות שאנחנו לא יודעים מה מקורם, או אפילו שהם מזויפות, זה
פוגע בתדמית המקצוע … ובמהימנות של הרוקח ברגע שיש לנו חולים שחוששים לבוא לבית
מרקחת אז אוי ואבוי לנו ובעצם אנחנו מדברים על קריסה של כל המערכת …". בכל הנסיבות
הללו, כך אומר בייכ הקובל יי…. אנחנו רוצים לשלוח מסר …. שאסור שבבית מרקחת, מקום
שמיועד לקבל טיפול נכון, אסור שיהיה פה תרופות שהם לא רשומים, אסור שיהיה תרופות
שאנחנו לא יודעים מה מקורם, וכמובן שאסור שיהיה פה תרופות מזויייפות…".
****
בהגינותך צריך ב"כ הנקבל שכבר בתחילת טעונו בפני הועדה הוא יירוצה לציין כי אני רואה עין
בעין, כמו חברי, את העניין העקרוני…". עם זאת הוא ביקש למתן את השלכת הדברים על המקרה
הקונקרטי, זאת נוכח הכמות הקטנה של ארבע טבליות ויאגרה מזויפות נמצאו, ונוכח עברו הנקי
משך עשר השנים בהם הוא מחזיק רשיון כרוקח. הוא הציג חשבוניות רכישה של ויאגרה תקינה
וביקש להסיק שזו היא הדרך בה פועל הנקבל.
תחתית השורה של טעוני הצדדים, היא בא-כח הקובל ביקש שהועדה תמליץ על שני חדשי התליה,
רבי'כ הנקבל ביקש שיומלץ על התליה של חדש אחד בלבד.
הועדה ציינה בדויים שלה שמדובר על תופעה מסוכנת של פשיעה פרמצבטית, "'שעלולה לגרום
נזקים בריאותיים חמורים לנזקקים לשרותי רוקחות … דין מציאת ארבעה כדורים מזויפים של
תרופות כדרך הימצאות ארבעים ריבוא כדורים מזויפים בבית המרקחת מבחינת הפגם המקצועי
הבריאותי אתי בהתנהגותו של הנקבל". עוד היא אמרה שלצד הטבליות המזויפות יש חומרה גם
בייהחזקת תרופות, תוצרים רפואיים ותמרוקים שמקורם עלום ויכול להיות חשש לאיכותם
ולעמידתם בדרישות משרד הבריאות הישראלי. בנסיבות אלו, כך ממשיכה ואומרת הועדה "יש
להחמיר בתגובה המשמעתית ולנקוט באמצעי המשמעת של התליית הרשיון, בכל מקרה של פגיעה
במקוריות ואמינות המשווקות. הנקבל, שלא עשה כן הוכיח במעשיו "אי יכולת רוקחית רשלנות
בתפעול השרות הרוקחי המקצועי, זאת בנוסף לי התנהגות שאינה הולמת רוקח"י
הועדה ציינה שהיא הביאה במנין שיקוליה לקולא את הודאתו, הזמן שחלף מאז תפיסת התרופות
(הן נתפסו בפברואר 2005), ואת העובדה שההיתר להיות רוקח אחראי נשלל ממנו. בנסיבות אלו
המליצה הועדה שרשיון הנקבל יותלה לחדשיים.
הבאתי את עמדות הצדדים ואת עמדות הועדה ככל שהן מתיחסות לחומרת מעשי הנקבל
באריכות מה, משום שאני סבור שהן מבטאות כהלכה לא רק את החומרה, אלא גם את הפער
הבלתי ניתן לאחוי בין הציווי הראשון והעיקרי המוטל על רוקח – להיות שותף לאספקת שרותי
רפואה ובריאות – לבין האדישות המופגנת של אי איכפתיות מה הוא מספק לצרכן החולה, העיקר
שירווח לו עצמו מבחינה כלכלית.
אין ביכולתו של הצרכן בכלל, ושל צרכן חולה הנדרש לטפול ביתר שאת, לבחון במעבדה כל נוזל
וכל טבלית המסופקים לו בבית המרקחת. גם הרוקח יודע זאת. רוקח הסומך על כך, ומכלכל את
כלכלת (וקלקלת) בית המרקחת על כך, והכל לשם האדרת רווחיו, איננו מסתכן כמעט. הפתוי הוא
איפוא גדול, ויש להניח שכך גם הרווחים. כנגד פתוי זה יש להציב חומה בולמת, הן במישור
הנזיקי, הן במישור הפלילי והן במישור המשמעתי. רוקח השולח ידיו בציניות ובאדישות בעסקים
מסוג זה אחת דינו – להתלית רשיונו לתקופה משמעותית.
לא מכבר נזדמן לי ליתן החלטה גבי רוקח שסרח, לאו דווקא בהיקף ובתוכן הזהים למקרה זה.
החלטתי שם להתלות את רשיון הרוקח לחמש שנים, תוך שאני אומר שם בין השאר:
הנזקקים לתרופות הם בדרך כלל אנשים שלקו במחלות שונות, והתרופות ניתנו להם בנסיון
לרפאם ממחלתם ולפחות לשפר את מצבם. תרופה שאין בה חומרים פעילים בשלם היא ניתנת, או
שיש בה פחות או יותר מהנדרש, או שחומרים אלו נפגמו עקב חלוף הזמן או עקב טיפול שאיננו
תואם אותם (טמפרטורה מתאימה או תנאי היגיינה מתאימים וכל כיוצא בזה), לא תמלא את
עודה, והיא יכולה אף להכשיל את החולה עיר החמרת מחלתו, ולהכשיל את הרופא בהבנה
מוטעית שסוג הטיפול התרופתי איננו יעיל ויש לתור אחרי אמצעי רפוי אחרים, אולי חמורים
ובעלי סיכון גדול יותר. מצב חמור יותר יתהווה אם תרופה שמיומר בה שיש בה חומר פלוני,
מורכבת לאמיתו של דבר מחומר אלמוני שיכול שיהיה מזיק או רעיל בכלל, או מזיק ורעיל לחולה
ספציפי או למחלה ספציפית.
אין ביכולתו של צרכן תרופות רגיל לעמוד על המשמר ולוודא שהסיכונים הללו, או סיכונים
אחרים, לא דבקו בתרופה הספציפית אותה הוא רוכש.. הבנתו שלו היא שאם הרופא רשם מרשם,
ואם בית מרקחת סיפק את התרופה הרשומה במרשם, אות הוא שהוא נוטל בדיוק את מה
שהרופא ביקש שהוא יטול. האמון המלא שכך אכן קורה בשטח, חיוני לניהול מערכת בריאות
תקינה במדינה תקינה. אחד האמצעים להבטיח אספקה אמינה של תרופות הוא הקמה של
מערכת נורמות (להלן רשת נורמטיבית) שתכפה על כל העוסקים במלאכה דרך התנהגות שלא
תאפשר סטיה מהמותר, ותגרום להשלטת תקינות מלאה בתחום זה הפקוח על יישומן של נורמות
אלו מוטל על הרשויות המטפלות בכך בכל מדינה מתוקנת.
תקצר היריעה, וגם אין צורך שאפרט כאן את כל ההוראות הנכללות ברשת הנורמטיבית. הוראות
אלו כוללת רשוי רוקחים ובתי מרקחת, פקוח עליהם, כפית תיעוד ורישום של סוגי תרופות (הכל
תוך מיונם, לצורך היקף הפקוח לתרופות מסוכנות יותר ולמסוכנות פחות) וכל כיוצא בזה. רק כדי
לסבר את עיניו של הקורא אפנה למספר נורמות רישומיות, תעודיות, ונורמות מגבילות אחרות
שתכליתן לתרום להשגת המטרות האמורות. (ראה בין השאר סעיפים 29, 47, ו- 47ב' לפקודה,
תקנה 25 לתקנות הרוקחים (תנאי פתיחה וניהול של בית מרקחת וחדרי תרופות, תשמ"ב-1982(,
ותקנות 4, 5אי, 6, 6אי – 20 לתקנות הרוקחים (תכשירים תשמ"ו – 1986).
יושם לב למידת ההקפדה ולמידת החשיבות שמיחס הדין, בין השאר, לאופן ולדרך אחסון
התרופות עד הגיען ליעד הסופי (לענין זה ראו בנוסף לאמור לעיל, בין השאר את הסעיפים 47 בי עד
47 ג' לפקודה)"
בהמשך אמרתי שצריך להיות מובן שהמפר הוראה הכלולה ברשת הנורמטיבית (למשל מוכר
תרופה שלא באריזה המקורית שלה, או מוכר תרופה שהאצווה הרשומה באריזה איננה תואמת
את אצוות תכולתה, או מוכר תרופה שנרכשה ממקור לא ברור, לא מוכר, או לאו בר היתר) איננו
עובר על מה שיכול להראות אולי ממבט שטחי הוראה פורמלית. הפרת החוק הנעשית על ידו, היא
לאמיתו של דבר מהותית ומצויה בליבת הענין המהותי. התפוררות המבנה הנורמטיבי (הפורמלי
כביכול) ימנע כל אפשרות להשליט סדר ולפקח על תקינותם הרפואית של התרופות הנסחרות
בשוק".
העובדה שהקובלנה בענייננו מתיחסת לארבעה טבליות מזויפות בלבד איננה עובדה מקלה.
החומרה היתירה שבה היא בעובדה שתרופות מזויפות אינן זוחלות מכת עצמן לבית המרקחת,
מישהו רכש אותן, מישהו הכניסן לבית המרקחת, ומישהו עומד למכרן. לצד זה נתפשו כזכור
בבית מרקחת של הנקבל מוצרים רפואיים שמקורם "לא מהימן" ושאינם רשומים בארץ.
פעילות זו מצביעה על אותה אדישות מסוכנת לצבור שהפגין הנקבל בהיותו בעלים ורוקח אחראי
בבית מרקחת אחד, ובעלים של השני. בשני הכובעים שומה עליו לדאוג שסוג כזה של תרופות יהיה
בבחינת בל יימצא ובל ייראה בבתי המרקחת שלו.
שר הבריאות איננו אמור להתערב בדרך כלל בהמלצותיהן של ועדות מסוג הועדה שנתנה את
המלצתה במקרה זה. הועדה היא בעיקרה מקצועית וראוי שהמלצותיה יתקבלו. הדברים ונכונים
שבעתיים כשמדובר בהסדר טעון, שאין זה מקובל שלא לקבלו.
לכל זה יש חריגים והבולט שבהם מתייחס להחלטה שאינה תואמת את הנורמות המצופות
במקרה ספציפי.
נראה לי שהתלית רשיון של חדשיים לסוג הפעילות שהנקבל עסק בה איננו עולה בקנה אחד עם
חומרת מעשיו.
כפי שאמר בייכ הקובל, המסר הצריך לצאת לכל העוסקים במלאכה מהליכי משמעת הננקטים נגד
מי שנתפש בפעילות כזו צריך להיות ברור, נוקב, מרתיע ומבטא את עוצמת החומרה. במקרה
הקונקרטי לא נעשה אפילו נסיון להסביר כיצד ובאיזה דרכים הגיעו התרופות הפסולות לשווק
לבתי המרקחת של הנקבל.
נראה לי שהמינימום הנדרש במקרה כזה הוא התלית רשיון לשנתיים וכך אני מחליט
תחילת ההתליה ביום 15.6.08.
ניתן היום 15.4.08.
ו. זילר
נשיא (בדימוס) של ביהמ"ש המחוזי בירושלים
