מדינת ישראל
בתי הדין למשמעת – משרד הבריאות בירושלים
בפני חברי הועדה:
עו"ד יגאל חיות – יו"ר הוועדה
מג'ר הישאם זהר – חבר ועדה
מג'ר חגי שור – חבר ועדה
הקובל:
הנקבל:
ועדת משמעת לפי סעיף 56ב לפקודת הרוקחים [נוסח חדש], התשמ"א 1981
ישראל
נגד
-DDDDDDY
עוה"ד תומר דגני חנית התובע הראשי, משרד הבריאות
24.4.2022
הרוקח אחמד חליליה, רישיון מס' 127439
החלטה
1
תיק:
1. הקובלנה:
בתאריך 21.12.21 הגיש עוה"ד תומר דגני חנית, התובע הראשי, במשרד
הבריאות, קובלנה נגד הנקבל בגין הרשעתו בפסק דין סופי בעבירה פלילית
על פי סעיף 56א(7) לפקודת הרופאים [נוסח חדש], התשמייא- 1981. (להלן
"הפקודה").
חודש מאסר שירוצה בעבודות שירות.
5 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים.
התחייבות כספית בסך 5000 שח.
2. הוועדה:
שר הבריאות מינה את החתומים מטה להיות ועדה שתדון בקובלנה (להלן "
הוועדה").
3. ההליך לפני הוועדה:
ישיבת הוועדה ביום 7.3.22, התקיימה שלא בנוכחות הנקבל. הוועדה
התרשמה כי מזכירות וועדת המשמעת עשתה כל שביכולתה להודיע לנקבל
על הדיון היום, לרבות המצאת המסמכים שסומנו ב'1 עד ב'4, המהווים חלק
בלתי נפרד מהחלטת הוועדה. במסמך ב'1 הוזהר הנקבל ייכי באם לא יופיע
לדיון או בכי מטעמו, הוועדה תהא רשאית לנקוט באמצעים משפטיים
ולפסוק בהיעדרך". (ראה דברי עובדות מזכירות ועדות המשמעת בעמ' 1-18
בפרוטוקול מיום 7.3.2022).
לציין כי זו הפעם השנייה בה הנקבל לא הופיע לדיון בפני הוועדה. בישיבת
הוועדה ביום 3.8.2021, נעשו כל הצעדים המתבקשים, על פי הדין, להמצאת
החלטות הוועדה לידי הנקבל, אולם הוא סרב לקבלם. בדיון זה הותלה
רשיונו של הנקבל,על פי סעיף 56כאג(1) לששה חודשים.
""
על פי סעיף 56יא.(א)(2), לפקדה, ייהנקבל נעדר מהישיבה בלא סיבה מספקת,
לאחר שהוזהר שאם יעדר בלא סיבה מספקת תהיה הוועדה רשאית לדון
בעניינו שלא בפניו".
לאור זאת נחה דעתה של הוועדה כי ננקטו כל האמצעים המקובלים
להמצאת המסמכים ליידע את הנקבל על הדיון בקובלנה שיערך שלא
בנוכחותו במידה ולא יופיע לדיון. לפיכך החליטה הוועדה לקיים את הדיון
שלא בנוכחות הנקבל.
לאחר עיון בכתב הקובלנה ועל פי בקשת התובע, הוועדה מחליטה להרשיע
את הנקבל על פי כתב הקובלנה, בעבירה על פי סעיף 56א(7) לפקודה.
4.עיקרי טעון התובע לעניין אמצעי המשמעת :
2
4. דיון והכרעה:
מאחר והנאשם(להלן ייהנקבלי) לא הופיע לדיון וטענותיו לא הושמעו, למדה
הוועדה על אודות המקרה מכתב האישום, מטענות הנקבל בהליך הפלילי
בבית המשפט, מהכרעת הדין, ומגזהייד כפי שנכתבו בפסהייד שהוגש
לוועדה.
מעיקרי כתב האישום המתוקן עולה כי הנקבל עבד כרוקח בייסופר פארסיי
בנתיבות וב ייסופר פארם " בשדרות והתקיימו בין הנקבל לרשת ייסופר
פארם" יחסי עובד מעביד בין השנים 2015-2018.
במועדים הרלבנטיים לכתב האישום החזיק הנקבל במספר כרטיסי אשראי
ובאמצעותם העביר בקופה מוצר או תרופה, שטיבו אינו ידוע במדויק,
ותמורתו ביצע עסקת זיכוי כספי. כך נהג ב- 17 מקרים במשך כ-11 חודשים
בין השנים 2017 – 2018. (פירוט המקרים, התאריכים וסכומי הכסף
המדויקים מופיעים בכתב האישום המצייב).
במעשיו המתוארים השתמש הנקבל בכרטיסי חיוב וגנב באמצעות שימוש
בכרטיסי החיוב שברשותו כסף בסכום כולל בסך 17,876,35שח. על יסוד
הודאתו בכתב האישום המתוקן הורשע בעבירות של גנבה לפי סעיף 384
לחוק העונשין התשל"ז- 1977 והונאה בכרטיס חיוב בעבירה לפי סעיף 17
רישא לחוק כרטיסי חיוב תשמ"ו 1986.
להלן מספר מובאות מפסהייד:
סעיף 11: "במקרה דנן, הערכים החברתיים אשר נפגעו כתוצאה מביצוע
העבירות עליהן נותן הנאשם את הדין הם הפגיעה בקניין, כמו גם הפגיעה
בחיי השוק הסדירים והשימושים הנעשים בכרטיסי אשראי, וכן פגיעה
באמון אשר ניתן על ידי המעסיקים על ידם".
3
הוועדה הרשיעה את הנקבל בעבירה לפי סעיף 56א(7) לפקודה וזאת לאחר
שהורשע, בפסק דין סופי, על פי הודאתו, בכתב אישום, מתוקן, בעבירות
פליליות של גנבה והונאה בכרטיס חיוב, כאמור לעיל.
הוועדה רואה בחומרה יתרה את הרשעתו של הנקבל ואת העונשים שהוטלו
עליו וזאת בשל נסיבות ביצוע העבירה: בהיותו עובד כרוקח ברשת ייסופר
פארסיי גנב במשך כ-11 חודשים סכומי כסף גבוהים ממעבידו שהסתכמו
בסך של 17,876.35שח, באמצעות כרטיסי אשראי, וזאת תוך ניצול האמון
שניתן בו על ידי מעבידו. אין מדובר באירוע חד פעמי אלא במספר רב של
מעשים על פני חודשים רבים, כאשר כול אירוע גנבה בפני עצמו מחייב ענישה
מחמירה. עבירת הגנבה בנסיבות ביצועה, כמתואר לעיל, דבק בה קלון.
הוועדה שקלה לחומרה מחד, את הרשעתו של הנקבל בעבירות ובנסיבות
ביצוען כאמור לעיל, את הפגיעה בתדמיתו של מקצוע הרוקחות ובאמון
הציבור, את האינטרס שיש לציבור בשמירה על רמתו האתית וכבודו של
מקצוע הרוקחות, את הצורך בהטלת עונשים מרתיעים מפני הישנות מקרים
דומים, וכן את אי הופעתו, בפעם השנייה במודע, לפני הוועדה.
מאידך שקלה הוועדה לקולה, את האמור בפסק דין ב-תייפ הנייל, לפיו
הנקבל יילקח אחריות למעשיו, הביע חרטה, בושה ומבוכה על שביצעם והבין
את חומרתן". עוד נאמר שם כי הנקבל ייהשיב למעסיק את הכספים שגנב
ואף נפגע כלכלית מביצוע העבירות בעצם פיטוריו וקשייו למצוא עבודה
בתחום זהיי. כמו כן לקחה בחשבון, כנאמר לעיל, כי רישיונו של הנקבל
הותלה לששה חודשים בהליך לפי סעיף 56כא לפקודה. הוועדה סבורה כי
בנסיבות המקרה בקשת התובע להתלות את רישיונו של הנקבל לשלוש שנים
אינה מידתית.
לאור האמור לעיל ובמכלול השיקולים, הוועדה מחליטה להתלות את
רישיונו של הנקבל לתקופה של 18 חודשים החל מתאריך ההחלטה.
4
מג'ר חגי שור
חבר
5
מג'ר הישאם זהר
חבר
