היסטוריית רופא: ברנסי רולא – אי יכולת ורשלנות גסה במילוי תפקידה

צו לפי סעיף 56 א' לפקודת הרוקחים (נוסח חדש) תשמייא – 1971

גבי ברנסי רולא (להלן הנקבלת) היא רוקחת שעבדה בזמן הרלבנטי לקובלנה בבית מרקחת טייבה

מרכז.

לפי האמור בקובלנה היא גילתה אי יכולת ורשלנות גסה במלוי תפקידה כאמור בסעיף 56 (א)
לפקודת הרוקחים (נוסח חדש) תשמייא – 1976 ( להלן הפקודה). הפעילות הבלתי תקינה הזו
ארעה, לפי האמור בקובלנה, כשהנקבלת סיפקה לאביה של חולה שלקתה בסרטן (להלן החולה)
תרופה עבור בתו בכמות העולה כהנה וכהנה על זו שהיה צריך לספק לה על פי המרשם. המדובר
בתרופה המלווה טפול כימותרפי מתמשך שניתן לחולה.

הנקבלת היתה ערה לכמות הגדולה הנמסרת לאבי החולה, והיא, שלא היתה ערה להשתלשלות
הדברים שקדמה להזמנת התרופה לבית המרקחת פנתה טלפונית לרוקח שטיפל בנושא זה,
ושהזמין במסגרת טיפולו את התרופה. הלה אמר לה שעליה לתת את כל הכמות לאבי החולה.

ההנחה היתה שכוונת הרופא היא לספק את התרופה בכמות שתספיק למספר פעמים בהם יהיה
על הנקבלת ליטול תרופה זו, והכל כדי שלא להטריח אותה או את אביה לבית מרקחת כל אימת
שהיא תיזקק לתרופה.

הנחה זו היתה שגויה, ועיון במרשמים הרפואיים מכוחם הוזמנה התרופה, היתה חושפת את
הטעות האמורה. מה שהיה צריך לספק לחולה היא כמות המספיקה לפעם אחת בלבד.

חוות הדעת מראה שהטעות, לפחות בחלקה, נובעת מכך שהיו בידי החולה שני מרשמים, אחד של
ביהיים והאחר של רופא המשפחה.

האחרון היה אמור להיות העתק של הראשון, ואולם הרישום שנעשה בו לא היה בהיר לחלוטין.
מכל מקום, דעתה של הנקבלת נחה משעה שקיבלה את אישור הרוקח שטיפל בענין ושהזמין את

התרופה.

לכך יש להוסיף שאבי החולה ידע, מנסיון העבר, את המינון שעל בתו לקחת, והיה גם בכך לשכנע
את הנקבלת שההנחיה שהרוקח נתן לה היא נכונה והגיונית.

הדברים התגלגלו מכאן ואילך כך, שמסיבות שלא הובררו נטלה החולה את כל הכמות הגדולה
בפעם אחת. התוצאה היתה כאב בטן, אשפוז, ובסופו של דבר מוות. אומר כבר פה שלפי הנתונים

PAGE

To:5657799

AIMJER MERUPATI

שהיו בפני הועדה שמונתה ע"י שר הבריאות ודנה בקובלנה, לא היה קשר סיבתי בין נטילת

התרופה לבין המוות.

טטטטטטטטט

בעקבות הגשת הקובלנה מינה שר הבריאות ועדה, הכל כפי שמורה סעיף 56 (ב) לפקודה. הועדה
דה כאמור בפרשה, ובמסגרת זו שמעה את שיש לנקבלת לאמר. דבריה של הנקבלת שפכו אור
מלא יותר על כל הסובב את הפרשה שלא מצא בטוי בקובלנה עצמה. ברור שעשה ב"כ הקובל
העלה שטענותיה העובדתיות של הנקבלת אודות הסובב את הפרשה, הכל כפי שתואר לעיל, הן

נכונות.

ניתן היום

לא היתה מחלוקת בין הצדדים שגם בנסיבות הללו אשמה הנקבלת בהתנהגות שאינה הולמת
רוקח. הטעם לכך, שמצא בטוי גם בהחלטת הועדה הוא שרוקח הוא החוליה המקשרת בין
הוראות המרשם הרפואי לבין אספקתה של התרופה והשימוש בה על ידי החולה. אופן השימוש
אינו נמצא בידיעתו של החולה, והוא סומך על כך שהמרשם מתורגם כראוי על ידי הרוקת.
בנסיבות כאלו האחריות המוטלת על רוקת היא אחריות עילאית. הוא יכול פעמים רבות להיות
הגורם העיקרי המביא לחיים או מוות או במקרה הפחות קיצוני בין הבראה למחלה.

23-FEB-2011 09:03 From:
£cTO £011

20:40

הודה סברה שהנקבלת לא יצאה ידי חובה בפניה שעשתה לרוקח שטיפל בנושא. בלשון הועדה:
"על הנקבלת היה לפעול בדיוק לפי האמור במרשם, וככל שהכתוב בו העלה ספק היה עליה לברר
ספק זה עם הרופאים בכל מקרה היה על הנקבלת להזהיר את מי שקיבל מידית את התרופה,
ולציין על גבי האריזה מהו מספר הטבליות שעל המטופלת ליטול בכל פעם …"

שני הצדדים הסכימו שנקבלת אשמה בהתנהגות שאינה הולמת רוקח, ושני הצדדים הסכימו כי
מסיבות המקרה כפי שפורטו לעיל האשם המוטל על הנקבלת איננו מהחמורים. אני הייתי מוסיף
שזהו מקרה גבולי, המלצת הועדה היתה להסתפק בנזיפה.

אני מקבל את המלצת הועדה וטוף בקבלת, הערה על כך תירשם בתיקה.

23.5.11

ds

ו. זילר

נשיא (במס) של ביהמ"ש המחוזי בירושלים