היסטוריית רופא: ד"ר מנסור מוסא – רשלנות חמורה במילוי תפקידו

בפני:

השופט (בדימוס) אמנון סטרשנוב

בעניין שבין:

המשנה למנכ"ל משרד הבריאות

ע"י ב"כ – עו"ד יהונתן ברג

ד"ר מנסור מוסא
ע"י ב"כ – עו"ד חדוה לוין

1

לבין:

ה ח ל ט ה

החלטה 22-12

הקובל

–

הנקבל

העובדות

1. ד"ר מנסור מוסא (להלן – הנקבל או ד"ר מנסור) הנו רופא מורשה ובעל מומחיות ברפואת משפחה.
במועד הרלוונטי לכתב הקובלנה, הוא הועסק במרפאת קופת חולים בנוה-עמל, הרצליה (להלן –
המרפאה).

בתקופה 9.2.2003 – 3.2.2004 טיפל הנקבל בחולה א.מ (להלן – החולה), שהתלונן שוב ושוב על
פצעים מוגלתיים ברגליו. הנקבל נתן לחולה טיפול אנטיביוטי וכן ביצע ניקוז של הפצעים, אך לא היפנה
אותו לבדיקות מעבדה, תוך שהוא מסביר לחולה שמדובר בזיהום חיצוני. למרות שהחולה ביקר במרפאה
לפחות עשר פעמים, לא תיעד הנקבל את הביקורים ואת תלונותיו של החולה ואת מהות הטיפול שנתן לו.

בחדש ינואר 2005, משהפצעים לא התרפאו, נבדק החולה על-ידי רופאה אחרת אשר שלחה אותו מיידית
לבדיקות מעבדה, מהן עלה כי החולה סובל מערכי סוכר גבוהים. בעקבות כך, הוחל בטיפול תרופתי נגד
סכרת, אך ללא הצלחה, ובחדש מרס 2005 נאלצו לקטוע את רגלו של החולה מתחת לברך.

הקובלנה

3. ביום 15.6.2009, הגיש ב"כ החולה תלונה לסגן שר הבריאות בדבר הטיפול הלקוי שקיבל החולה,
לטענתו ע"י ד"ר מנסור. לאחר בדיקת התלונה החליט המשנה למנכ"ל משרד הבריאות, ד"ר בעז לב,
להגיש, ביום 15.11.2011, קובלנה נגד הנקבל.

בכתב הקובלנה צוין כי הנקבל גילה רשלנות חמורה במילוי תפקידו, כאמור בסעיף 41(3) לפקודת
הרופאים [נוסח חדש], תשל"ז-1976, נהג בדרך שאינה הולמת רופא מורשה כאמור בסעיף 41(1)
לפקודת הרופאים, וכן הפר הוראות מחוק זכויות החולה, בכך:

"שלמרות תלונותיו החוזרות של החולה, הבקבל לא העבירו לבדיקות אשר היו מאבחנות
את מחלת הסכרת, ובכך גרם לאיחור ניכר באבחון המחלה וכן לעיכוב משמעותי במתן
הטיפול והחמרת המצב הרפואי של החולה".

דו"ח ועדת המשמעת

4. הוועדה דנה בכתב הקובלנה, ובהסתמך בעיקר על הודאתו של הנקבל בעיקרי עובדות המקרה, מצאה
אותו חייב בדין ואחראי לאידוע. בבואו לשקול את אמצעי המשמעת שיש לנקוט נגד הנקבל, התחשבה
הוועדה בעובדה שהוא היה אחראי, לדבריו על כ- 1,800 חולים שביקרו במרפאה, ולכן התקשה לתעד
את הביקורים במחשב. הוועדה התייחסה גם לטענתה של ב"כ הנקבל ולפיה, העובדה שבשנת 2005
התגלה שהחולה סובל מסכרת, אינה מצביעה, בהכרח על כי הוא סבל מסכרת שנה או שנתיים לפני כן.
בהתייחסה לטענה זו, קבעה הוועדה, בזו הלשון:

.6

הטיפול שהנקבל נתן למטופל לא היה אלא טיפול מקומי בפצעים, בבחינת חבישה
המסתירה את התסמינים החיצוניים. זאת בלא לעשות ניסיון לעמוד על הגורם לפצעים
ולטפל בו. רופא הנוהג בדרך זו, מפר את חובתו כלפי החולה, הוא מסכן את החולה השם בו
את מבטחו, פוגע בכבוד המקצוע ובאמון הציבור במקצוע".

ב"כ הקובל ביקש להתלות את רישיונו של הנקבל למשך חדשיים, ואילו ב"כ הנקבל ביקשה להסתפק
באמצעי של התראה או נזיפה.

5. לאחר ששמעה את טיעוני ב"כ הצדדים לעונש, ולאור נסיבותיו האישיות של הנקבל, המטופל
במשפחה בה חמישה ילדים, עברו הנקי לחלוטין, הודאתו בפני הוועדה בכך ששגה "תניכר בו שלמד את
הלקח", והעובדה שחלפו כבר שמונה שנים מאז האירוע – החליטה הוועדה להמליץ בפני שר הבריאות
להטיל על הנקבל עונש של התראה.

סמכותו של שר הבריאות לפי סעיף 41 לפקודת הרופאים הואצלה לי ביום 22.11.11, ולהלן החלטתי.

החלטה

סבורני, כי הוועדה הקילה הקלה יתרה ויוצאת דופן בהמלצתה להסתפק בנסיבות המקרה דנן,
באמצעי של התראה בלבד. מדובר בעיניי במקרה חמור ביותר, שבו היה החולה בטיפולו של הנקבל
במשך תקופה ארוכה של כשנה, ביקר במרפאה כעשר פעמים – ובכל אותה תקופה לא טרח הנקבל לבצע
בדיקת מעבדה לחולה, שדומה כי הייתה בדיקה אלמנטרית ונדרשת, לאור התלונות החוזרות ונשנות מצד
החולה. הנקבל אף הוסיף עוון על חטא, בכך שלא ערך רישום דפואי נאות של ביקוריו של החולה
במרפאה ולא תיעד את מהלך הטיפול בו.

הוועדה עצמה קבעה בדוח שהגישה, בהתייחס לטיפול הכושל שנתן הנקבל לחולה, כי: "רופא הנהג
בדרך זו, מפר את חובתו כלפי החולה, הוא מסכן את החולה השם בו את מבטחו, פוגע בכבוד
המקצוע ובאמון הציבור במקצוע".

עוד ציינה הוועדה כי: "המשמעות החמורה של התנהלות הנקבל והסכנה הטמונה בה מחייבת נקיטה
באמצעי משמעת משמעותי והרתעתי".

חוששני, כי בצד קביעות נחרצות ומוצדקות אלה, לא היה כל מקום – על אף נסיבותיו האישיות של
הנקבל, עברו הנקי, הודאתו במעשים והתקופה בת כשמונה שנים שחלפה מאז האירועים ועד היום
להסתפק בהמלצה להתראה בלבד, הוא האמצעי הקל ביותר ברשימת אמצעי הענישה הנקובים בסעיף 41
לפקודה, אשר ודאי שאינו מהווה אמצעי "משמעותי והרתעתי", כלשון הוועדה עצמה.

–

7. בהתחשב בחומרת התנהגותו של הנקבל, מזה ובנסיבות המקילות שפורטו על-ידי הוועדה, מזה
שאלמלא הן היה מקום להחמרה יתרה בענשו של הנקבל – הנני מחליט להתלות את רישיונו של הנקבל,
ד"ר מנסור מוסא, מלעסוק ברפואה במשך חדשיים (2), החל מיום 15.2.13.

ניתן היום 18.12.12, ה' טבת תשע"ג.

יש להפיץ ההחלטה, כמקובל.

eo

·▬▬▬▬▬▬▬▬▬▬▬▬▬

●▬▬▬▬▬▬▬▬▬▬▬▬▬

אמנון סטרשנוב, שופט (בדימוס)